''איפה טעינו? במשך שנים דיכאנו את העבודה, ההשקעה ויוזמה במחנק של קצבאות, בירוקרטיה, מסים ומונופולים. אירלנד השכילה לתקן את דרכיה והנהיגה כלכלה חופשית. האם בכוחנו לחולל מהפך דומה בכלכלת ישראל? אני מאמין שהתשובה חיובית ..... אני יודע בודאות שבלמנו את התכווצות המשק, וזהו שלב הכרחי במעבר לצמיחה'' (בנימין נתניהו, לכו לעבוד, עסקים, מעריב, 5.10.2003, עמוד 4).
לאחר הבחירות, בסוף פברואר השנה, כתבתי כאן כי ''... שר האוצר המיועד מר בנימין נתניהו הוא, כנראה, המועמד הטוב ביותר מבין הסיעות שמרכיבות את הממשלה בשלב זה'' (
תכנית חירום כלכלית). טענתי זאת, מאחר והיה ברור שהוא יתמוך בקידום מהלכים שיחדשו את צימצום ההוצאה הציבורית, את ההקטנה של החוב הציבורי ואת תהליך ההפרטה - כולם חיוניים לחידוש הצמיחה. היום, שמונה חודשים אחרי, יש כבר לא מעט הוכחות שזוהי גם כוונתו לטווח ארוך יותר.
בראיון שנתן נתניהו למשה פרל הוא בעצם מבטיח, ''עוד שנה תהיה לנו פשוט רמת חיים גבוהה יותר'' (
נפרק אותם אחד אחד, מוסף שבת,
מעריב, 3.10.2003, עמוד 12). נתניהו כבר מנגן על האור ברמזור שהתחלף לירוק - שהצמיחה המיוחלת כבר בעיצומה. אבל לצערנו התנועה עוד לא ממש זורמת ויש עוד הרבה לעשות. גם אם תתממש תחזית הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והמשק יצמח, בכ-1% בחישוב שנתי, כבר השנה זה לא יספיק לעליה ברמת החיים - במונחי התוצר המקומי הגולמי, התמ''ג, לנפש.
עדין אין נתניהו יכול לנוח על זרי הדפנה כי עוד רבה המלאכה. הוא אכן הציג יעדים שאם יושגו המשק יצמח לאורך זמן:
- תצמצם את המעורבות הממשלתית במשק, על ידי הפרטה.
- תפתח את המשק לתחרות על ידי פרוק מונופולים ושיחרור מגבלות בירוקרטיות.
- צימצום המגזר הציבורי והקטנת החוב הציבורי.
- עידוד השקעות.
כל זה כתוב ב
תכנית הכלכלית לשנת 2004. אבל כאשר קוראים בין דפי החוברת, כפי שכבר כתבתי (
מדיניות כלכלית – האמנם?), יש הצהרות לטובת יעדים אלה אבל מעט מהלכים. אם גם לוקחים בחשבון איך התנהל/מתנהל תהליך קבלת ההחלטות בנושא התקציב/מדיניות כלכלית, סביר להניח שעד סוף השנה יישאר יותר מעט מכל זה בפועל.
הבעיה שלנו נובעת מכך שהנושא הכלכלי הוא לא ממש חשוב בעיני הבוחרים. התוצאה היא שהממשלות שלנו לא מייחסות לנושא מספיק חשיבות בכדי לשבת ולהכין תכנית אסטרטגית בנושא הכלכלי. מסתבר שאני לא יחידי שאומר זאת והעמדה הזאת מוצגת על ידי אנשים בעלי שם. פרופסור אבישי ברוורמן כתב על כך: ''אין אנו בונים תוכנית לטווח ארוך. איש אינו מסתכל קדימה לטווח של 20 או 30 שנה...... חובה עלינו לבנות סדרי עדיפויות שתואמים את צרכינו לטווח הארוך, .....'' (
בין גדרה לחדרה, עסקים,
מעריב, 5.10.2003, עמוד 7).
פרופסור לסטר ת'ורו, כלכלן בעל שם עולמי, אמר לפני כשבוע: ''במדינה אחרת הממשלה היתה עפה. אתם מצויים במדרון שעלול להפוך לתלול יותר ויותר. הבעיה שלכם אינה המצב הביטחוני וגם לא המשבר בהיי-טק, אלא שאין אסטרטגיה כלכלית מוגדרת שאתם דבקים בה'' (אמיר אייזנברג,
מאמינים בנו, עסקים,
מעריב, 5.10.2003, עמוד 4).
בניגוד לשר האוצר הקודם, בנימין נתניהו כבר החליף את הדיסקט ו/או את האור ברמזור לירוק אבל שאר הנבחרים עדין מהססים במקרה הטוב. יותר סביר שהם עוד מריצים את הדיסקט הישן (משה פרל). הרי המצב הכלכלי לא ממש מסכן אל מעמדם. לכן אין אנו רואים סיכוי טוב לשינוי מהותי של המצב הכלכלי - בודאי לא כל כך מהר כפי שמבטיח בנימין נתניהו. יחד עם זאת הוא סימן את הדרך ''
הנכונה'' ואם יתמיד יש סיכוי טוב שפעולותיו יצליחו להביא לשיפור מהותי במצב הכלכלי.
תרומתו של בנימין נתניהו
