כידוע משקים רבים בעולם המערבי מתקשים לחדש את הצמיחה ואם היא מתחדשת הרי שהיא צולעת או ''איטית מידי.'' שלא כמו בישראל, לה יש סיבות חיצוניות (אינתיפאדה למשל), מחפשות ההנהגות המכהנות סיבות, ואם אין אז תירוצים.
יזמים וחברות באירופה ובארה''ב מודאגים מאד מהתפתחות היצוא הסיני והתרחבות ההיצע של המוצרים מסין בשווקים. ''בתקופה של האטה כלכלית גלובלית, מדווחים הסינים על גידול של 10% ביצוא..... נתון המצביע על ההצלחה המסחררת'' (דוד ליפקין,
הכלכלה האמריקנית מול החומה הסינית, 5.9.2003). צריך לזכור שחלק ניכר מההצלחה הזאת נובע מהעובדה שחברות מערביות העבירו את תהליכי היצור לסין ולמזרח הרחוק. זהו חלק מתהליך ההתייעלות של הכלכלה בעולם היוזמה חפשית.
בתהליך כזה מתחזקת וצומחת הפעילות בארצות בהן תהליכי היצור יותר זולים - יש לארצות אלו יתרון יחסי באותם תהליכי יצור. באותו הזמן במשקים בהם מצטמקת הפעילות פועל תהליך של פיתוח והתחדשות שבסופו יבטא יתרונות כלכליים יחסיים חדשים (במקום אלו שאבדו) ויוביל לצמיחה כלכלית
בראש הממשל עומדים מנהיגי המפלגה הרפובליקנית שחרטה על דיגלה את סיסמת היוזמה והתחרות החופשית. זהו הדגל שהביא את הנשיא בוש אל הבית הלבן. אבל מאז משהו מוזר קורה במסדרונות אותו הבית. הקהילה העסקית בארה''ב מבקשת/תובעת את תמיכת הממשל בהימנעות מתהליך ההתחדשות. אותם עסקים שלא השכילו להתייעל מייללים ואביר השוק החופשי החל להיות מודאג. הרי סין הפכה ''למדינה עם העודף הגדול ביותר במאזן המסחרי שלה עם ארה''ב. העודף המסחרי הגיע ל-103 מיליארד דולר, ...'' (דוד ליפקין). הדאגה הזאת של נשיא ארה''ב הביאה אותו לשגר את שר האוצר שלו לעודד את הסינים לבצע שינויים במדיניות הכלכלית.
כעת נדמה כאילו נמצא התירוץ האולטימטיבי לחולשתו של תהליך הצמיחה הכלכלית שלא מלווה בצמיחת שיעורי התעסוקה. שער החליפין (הקבוע) של המטבע הסיני, היואן, הוא גבוה מידי. מאחורי הקלעים של הדיפלומטיה העולמית מופעל לחץ על הסינים לנייד את שער המטבע שלהם, דבר שישפר במשהו, כך על פי הלוחצים, את המאזן המסחרי עם המשק הסיני.
חלוקת הכנסות ואוכלוסיה בעולםאכן, בשוק חופשי באמת גם המחירים חופשיים לנוע (כולל שערי חליפין) בשווקים בהתאם לתנאי ההיצע והביקוש. אבל יש לזה המשך: איבדת יתרון יחסי עליך (על המשק שלך) לפתח מוצרים ויתרונות טכנולוגיים אחרים, מבעוד מועד. בהיבט הזה, שהוא המנוע העיקרי לצמיחה והתחדשות, המשקים במערב כאילו נרדמו בשמירה.
אבל ישנו גורם שהשפעתו לא פחות חשובה - אי השוויון בחלוקת הכנסות בין מדינות. המדינות העניות המייצרות שפע של מוצרי צריכה אינן יכולות לקנות חלק ממוצרי ההי-טק היקרים שמייצרים בשפע במדינות העשירות. מרבית האוכלוסייה בעולם, כולל בסין, מתקיימת על מספר דולרים ליום/חדש ואין להם אמצעים לרכוש את המוצרים שהם מייצרים ובודאי לא את מוצרי ההי-טק של המדינות העשירות. חוסר איזון זה הוא אחד הגורמים להאטה שפוגעת בכלכלה העולמית בשנים האחרונות (
אי שוויון בחלוקת הכנסות וצמיחה ).
השוק הסיני הוא דוגמה למדינה ענייה אשר יכולתם של אזרחיה לקנות מוצרים שמקורם במדינות העשירות היא מאד מוגבלת. ניודו של שער החליפין של היואן רק יחמיר את מצבם. ייסוף היואן אכן יקטין את סך הרכישות של האמריקאים (אירופאים) בסין ולכן יצמצם את העודף המסחרי הסיני. מצד שני, הסיני שממילא קונה מעט מוצרים אמריקאים (בגלל אי השוויון) יקנה כעת אפילו פחות:
- היואן שלו יכול לקנות פחות דולרים,
- הכנסתו נפגעה כי האמריקאים רוכשים פחות מוצרים סיניים.
ייסוף היואן, אם יתבצע בסופו של דבר, ישפר את מאזן התשלומים (יצמצם את העודף/גירעון), אבל כושר הקניה המצטמצם של הסיני יפגע במאזן התשלומים. בדרך
יגונן המהלך על הקהילה העסקית בארה''ב
מפני המשך תהליך ההתייעלות. כך ששכרו של המהלך ייצא בהפסדו.
לסיפור שלנו, המעניין בפני עצמו, יש מסר ברור למדי. הגם שהם נושאים ברמה את דגלו של
מילטון פרידמן - תחרות חופשית ושוק פתוח - הם מקפלים את הדגל בעבור קשיים בפוליטיקה קצרת הטווח. שימור והרחבת בסיס הכוח הפוליטי הם סיבה מספקת לכך עבורם. מצד שני אין לממשל האמריקאי הנוכחי בושה לדרוש את שמירת העקרונות הללו על ידי אחרים - סין בנושא שער החליפין וישראל בפרשת הערבויות כמשל.
מקורות:- דוד ליפקין, הכלכלה האמריקנית מול החומה הסינית
- דוד סיון, אי שוויון בחלוקת הכנסות וצמיחה.
המכשול הסיני לצמיחה
