פשיטת הרגל

העיתונות מדווחת על התקדמות במו''מ בין החיזבאללה לבין ממשלת ישראל באמצעות התיווך הגרמני, וכי הסכם על חילופי חטופים קרוב.
לממשלת ישראל היתה מטרה ראוייה: לקבל מידע על גורלו של הנווט רון ארד שמטוסו הופל מעל לבנון. הבה נזכיר נשכחות. בשנתיים הראשונות לשבייתו של רון ארד, שוביו היו ידועים, ארגון אמל הלבנוני, וישראל ניהלה מו''מ לשיחרורו, אלא שישראל לא היתה מוכנה לשלם את המחיר שהלבנונים דרשו.

כאשר עקבותיו של רון ארד נעלמו, ושוביו החדשים כבר לא היו ידועים, זנחה ישראל את האמצעים הקונבנציונליים של מו''מ באמצעות מתווכים, אימצה את פשע החטיפות ונהגה כארגון טרור מזרח תיכוני. פשעי ממשלת ישראל בנושא החטיפות לא זו בלבד שלא השיגו את המטרה, אלא עלו בחייהם של חיילים ישראלים ובסבל של החטוף אלוף משנה במילואים טננבאום.

תחילה חטפה ישראל את השייח עבד אל כרים עובייד, מנהיג רוחני שלא היה לו כל קשר לרון ארד, אולם ישראל קיוותה כי באמצעת חטיפתו תוכל לקבל מידע על גורלו. כאשר התברר כי חטיפה זו אינה נושאת פירות, חטפה ממשלת ישראל כעבור מספר שנים את מוסטפה דיראני, שנטען כי בשלב מסויים החזיק ברון ארד. מוסטפה דיראני עבר עינויי תופת בשבי הישראלי, כולל טרור מיני שהפעילו עליו חוטפיו חוקריו אנשי צה''ל, אולם דבר לא עזר. הוא לא סיפק טיפת מידע חדש. היום אנו יודעים כי חיילי היחידה שחטפו את דיראני גם גנבו מביתו סכום נכבד במטבע חוץ שהיה בביתו. חיילי צה''ל הוכיחו כי הם לא רק טרוריסטים, אלא גם מאפיונרים.

בין לבין המשיכה ישראל לחטוף לבנונים נוספים, כולל קטינים, ושום דבר לא עזר. אין מידע על רון ארד. במקום להודות בטעות ולשחרר את הלבנונים, המשיכה ממשלת ישראל להחזיק את החטופים בכלא. השייח עובייד כלוא כבר כ-‏14 שנים ודיראני קרוב לעשר שנים.

התעקשותה של ישראל להמשיך ולהחזיק את החטופים, ולא נשכח להזכיר כי בבזיון הנפשע הזה השתתפו גם שופטי בית משפט העליון שנתנו הכשר כאילו משפטי לטרור הישראלי ובכך הפכו גם הם לטרוריסטים, כפו על החיזבאללה לחטוף ישראלים כדי שגם להם יהיו קלפי מיקוח אנושיים. שלושת חיילי צה''ל החטופים שעל פי המידע שפורסם נהרגו במהלך חטיפתם ואלוף משנה במילואים טננבאום, הם פרי הבאושים של מדיניות ממשלת ישראל. החיזבאללה הצליח במכת חטיפות התגמול להוריד את ישראל מהעץ של רון ארד, ועתה מתנהל המו''מ על חילופי חטופים, עובייד ודיראני ושאר הלבנונים תמורת גופות חיילי צה''ל וטנבאום, שעדיין חי בשבי החיזבאללה.

הורי שלושת חיילי צה''ל ההרוגים, במקום לייסר את ממשלת ישראל שבגין איוולתה שילמו ילדיהם בחייהם, התגייסו למכונת התעמולה הישראלית שמחקה את אשמת ישראל והפילה את כל התיק על החיזבאללה. יש סיבות למכביר לאדם חילוני נאור לבקר את החיזבאללה, אבל בל נשכח כי ארגון החיזבאללה בלבנון, כמו החמאס בשטחים הכבושים, הינו יציר ממשלת ישראל, שנתנה ידה לטרוף המלחמתי של אריאל שרון, שהיה ארכיטקט הפלישה ללבנון, שגבתה את חייהם ופציעתם של עשרות אלפי בני אדם, ישראלים, לבנונים ופלסטינים. ממשלת ישראל, משעה שאימצה את החטיפות כמדיניות, נושאת גם באחריות לחטיפתם והריגתם של הישראלים הנימצאים היום בידי החיזבאללה.

ועוד לקח ראוי להזכיר בהזדמנות זו. מי שסרבו להשתתף במלחמה בלבנון, נזכיר כאן לטובה את סרבני תנועת ''יש גבול'', לא נהרגו ולא נחטפו. אילו רון ארד היה מסרב לקחת חלק בפשעי הפלישה הישראלית ללבנון, הוא היה נמצא כיום חי ושלם עם משפחתו ועימנו.

הנשיא בוש מייצא אנרכיה

מי שהזהיר כי הפלישה האנגלו אמריקאית לעיראק תיצור מציאות של טרור, התנגדות לכיבוש וכאוס כללי, רואה למגינת ליבו כיצד אזהרותיו מתממשות.
היומרה של הנשיא בוש וראש ממשלת בריטניה בלייר לייצא דמוקרטיה לעיראק באמצעות צבאות פלישה חמושים בטילים, מטוסים וטנקים, היתה מלכתחילה בלתי אמינה לכל מי שלא איבד את כושר חשיבתו העצמאי. אותם דו''חות מודיעין שפורסמו על ידי ממשלות ארה''ב ובריטניה כאילו יש לעיראק נשק השמדה המוני מוכן לפעולה מיידית, התגלו כמזוייפים ומוליכי שולל, שנועדו לגייס את דעת הקהל למען המלחמה. מרבית אזרחי בריטניה כבר מבינים כי רומו על ידי ממשלתם. בארה''ב זה יקח קצת יותר זמן, אולם הדיווח היומיומי על חיילים הרוגים ופצועים מצבא הכיבוש האמריקאי יעשה את שלו. המטרה האמריקאית להשתלט על הנפט העיראקי נתקלת אף היא בקשיים, כי גם למימוש מטרה זו יש צורך באיזה מינימום של יציבות חברתית ושלטונית. עיראק הולכת ושוקעת לתוך מרחץ דמים, וצבאות הכיבוש של ארה''ב ובריטניה, שחייליה האמינו כי הם באים כמשחררים, הופכים יותר ויותר לצבאות כיבוש קלאסיים שמפעילים טרור ודיכוי נגד אוכלסיה אזרחית הולכת וגדלה. כפי שהדברים נראים שם היום, הישגם הגדול של בוש ובלייר מתמצה במספר הולך וגדל של עיראקים שמתגעגעים לשלטונו הרודני של סדאם חוסיין.

מתחבאים

ממשלת ישראל ממשיכה ביתר שאת את מדיניות ההוצאות להורג. מישהו בצמרת הצבא או השב''כ מחליט כי איש זה או אחר הוא בר מיתה, המסוק מוזנק, הטילים נורים ובני אדם נרצחים. בהזדמנות חגיגית זו נהרגים גם ילדים או זקנים פלסטינים אבל בעיתונות הישראלית אין להם פרצוף ואין להם שם. ''ילדה בת 10 נהרגה מירי טנק ליד רפיח''. ילדה אלמונית שעיתוני ישראל בדיווחיהם היומיומיים לא יקדישו מקום לדמותה, לחלומותיה וליגון משפחתה. בז'רגון ישראלי הרשמי ילדה כזו לעולם לא נרצחת. רק ילדים יהודים נרצחים.

מדיניות ההוצאות להורג על פי רשימה שמית היא ללא ספק פחות אכזרית ממתאבד פלסטיני שמתפוצץ בתוך אוטובוס וגורר עימו עשרות נוסעים, לעיתים משפחות שלמות. אבל היא מעוררת אצלי לא פחות התנגדות.

ראשית, כי אני נגד עונש מוות, ושנית, כי מדיניות זו אינה יעילה וגוררת בעקבותיה התאבדויות נקמה שקורבנותיה הם שוב נוסעים תמימים. ראשי הצבא והממשל בישראל, הספונים בטירותיהם ובבונקרים שלהם, מחליטים על ההרג ונהנים מחומות הגנה, לא נפגעים.

הנה שאלה פשוטה. אילו היתה בידי החמאס והג'יהאד היכולת לבצע חיסולי מנהיגים ומפקדי צבא, למשל את שרי ממשלת ישראל ואלופי המטכ''ל בידי טיל חכם, (''סיכול ממוקד'' במכבסת שפת הכיבוש), האם לא היו מתמנים למחרת מחליפים שהצהרתם הראשונה היתה כי ''המדיניות תימשך'' ו''שום דבר לא יעצור'' וכו' וכו'?

באחד העיתונים קראתי ידיעה כי בעקבות מדיניות ההוצאה להורג של ממשלת ישראל ירדו ראשי החמאס ברצועה למחתרת. העיתון מצטט ''מקורות ביטחוניים'' הטוענים נגד ראשי החמאס כי הם ''מתחבאים ברבי קומות מאחורי נשים וילדים''.

ומה בישראל? היכן מתחבאים ראשי הטרור והממשל הישראלים? נתחיל במטכ''ל. איפה הקימו הגיבורים האלה את צומת העצבים של הצבא? איפה מצוי בור הפיקוד? באזורים הצחיחים של הנגב? לא חברים, במרכז תל-אביב, ליד אחד האזורים היותר צפופים בהם מתגוררת אוכלוסיה אזרחית.
אגלה לכם סוד. בשיחה שהיתה לי עם אחד מאלופי צה''ל שהשתחרר, (שמגלה סימני חרטה על כמה מתפקידיו בצבא הכיבוש), בה העליתי את התמיהה הזו, הוא ענה לי בגילוי לב (תוך הבטחה מצדי שלא אציין את שמו), כי העובדה שראשי הצבא ומשרד הביטחון שוכנים בעיבורה של העיר המרכזית בישראל בה מצויה אוכלוסיה אזרחית לרוב, נעשה בין השאר מתוך הנחה כי הדבר ירתיע אולי אויבים מהפצצות מסיביות של המקום, בגלל מה שקרוי ''נזק סביבתי'' לאוכלוסיה אזרחית. מתברר כי הרמטכ''ל ואלופיו מתחבאים אף הם מאחורי גבם של נשים וילדים.

אבל לא רק הם. איפה בחרו להם נשיא המדינה וראש הממשלה את משכנם? ממש בתוך תוכה של אוכלוסייה אזרחית. זאת אף זאת. בית ראש הממשלה בירושלים מצוי ליד בית ספר שלומדים בו ילדים ומי שירצה לפגוע בו, למשל בפצצה בת טונה כמו זו שצה''ל השתמש בה ברצועת עזה, מסכן עשרות אזרחים, ביניהם נשים וילדים, שהם כאמור שכניו של ראש הממשלה.

לכן אני מציע, כפתרון זמני עד סיום הסכסוך, כי כל ראשי הממשל והטרור, הן הישראלים והן הפלסטינים, יעברו להתגורר באזורים צחיחים ולא מיושבים כדי שכל צמאי הדם יוכלו להרוג איש את רעהו בל לערב אוכלוסיה אזרחית לא לוחמת. אם הדבר יחסוך לנו את תופת המתאבדים, ולפלסטינים את הטילים ופצצות הטנקים הנורים לעבר אזורי מגורים, הרווח הוא של החפים מפשע בשני הצדדים.