זוהי שאלה מעשית שנשאלתי - יתכן וקוראי פא''צ יתענינו.
שאלה: ביקשת ממני שאחווה את דעתי בכתב בשאלה הבאה –
גויים רבים, בעיקר בארה''ב, אבל גם בארצות אחרות, מעונינים לעזור להתישבות ביהודה ושומרון. תופעה זו היא חדשה יחסית אבל החלה להיות בולטת מאוד לאחרונה. האם לדחותם האם לקבל עזרתם? והאם מותר לקבל מהם כסף או עזרה אחרת? לאיזה מטרות?
תשובה – בעזרא פרק ד מסופר שכאשר התחילו לבנות את בית שני בקשו השומרונים להצטרף באומרם – נבנה עמכם כי ככם נדרוש לא=להיכם ולו אנחנו זובחים מימי אסר חדון מלך אשור המעלה אותנו פה.
תשובת זרובבל וישוע ושאר ראשי האבות היתה – לא לכם ולנו לבנות בית לא-להינו כי אנחנו יחד נבנה לה' א-להי ישראל.
גם בנחמיה פרק ב עונה להם נחמיה – נקום ובנינו ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם.
על יסוד פסוק זה קובעת המשנה בשקלים פ''א מ''ה שכותי וגוי שתרמו שקלים לבנין בית המקדש אין מקבלים מידם. וכן הוא מפורש על ידי עזרא לא לכם ולנו לבנות בית לא-להינו.
וכותב הרמב''ם בפרוש המשנה שם –
ופסק ההלכה שאין מקבלין מן הגויים קרבן אלא עולה הבאה בנדר ונדבה בלבד. ואמרו בתלמוד (ירושלמי כאן) אין מקבלין מהם לא לאמת המים ולא לחומת העיר ולמגדלותיה כלומר ירושלים. כמו שאמרו להם הזקנים ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים.
וכן כתב הרמב''ם במתנות עניים פ''ח ה''ח –
גוי שהתנדב לבדק הבית אין מקבלין ממנו תחילה ואם לקחו ממנו אין מחזירין לו. ואם היה דבר מסוים, כגון קורה או אבן, מחזירין לו כדי שלא יהיה להם דבר מסוים במקדש שנאמר לא לכם ולנו לבנות בית לא-להינו. אבל לבית הכנסת מקבלין ממנו לכתחילה והוא שיאמר כדעת ישראל הפרשתי ואם לא אמר טעון גניזה שמא בלבו לשמים. ואין מקבלין מהם לחומת ירושלים ולא לאמת המים. שבה שנאמר ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים.
אסור לישראל ליטול צדקה מן הגויים בפרהסיא ואם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול ליטלה מן הגוים בצנעה הרי זה מותר.
לפיכך
לבנין בית המקדש אסור לקבל מהם – ובימינו הדבר אפשרי כאשר מדובר בתרומות למכון המקדש. אם כבר נתנו לא מחזירין.
דבר מוגדר לבנין הבית אין מקבלין מהן. אבל נראה שגויה שתרמה את תכשיטיה לבדק הבית הוא כדבר שאינו מוגדר ודינם ככסף שהרי כוונתה שימכרו אותם וישמשו בתמורה וצריך לברר זאת עימה.
לבנין ירושלים אין מקבלין מהם לשום יעד מוגדר כמו לבנות אמת המים או גן ציבורי אבל מותר לקבל תרומה הנכנסת לתוך התקציב הכללי שממנו מקציבים לכל מיני דברים כיון שלא נשאר שום זיכרון לתרומה ועדיף להפנות למשכורות.