קלקלתו של יום שמחה
אליצור סגל
לכבוד ט''ו באב
ט''ו באב יום ביטול איסור העליה לרגל
כתיב במלכים ב' י''ז א'-ו' -
בשנת שתים עשרה לאחז מלך יהודה מלך הושע בן אלה בשומרון על ישראל תשע שנים ויעש הרע בעיני ד' רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו. עליו עלה שלמנאסר מלך אשור ויהי לו הושע עבד וישב לו מנחה... בשנת התשיעית להושע לכד מלך אשור את שומרון ויגל את ישראל אשורה ויושב אותם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי.חז''ל במקומות רבים (להלן) אומרים שההדגשה רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו רומזות לכך שהושע ביטל את האיסור שהטיל ירבעם בן נבט לעלות לרגל לירושלים.
ובכן באיזה תאריך בוטל האיסור לעלות לרגל?
על כך שנינו במשנה בסוף מסכת תעניות שנינו -
לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכפורים.ושואלת שם הגמרא איזה ארוע המצדיק יום טוב ארע בטו באב? ומשיב עולא שזה היום שבו ביטל הושע בן אלה פרוסדיות [=משמרות, מחסומים] שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל. ואמר מי שירצה יעלה.
בירושלמי במקום מביא הסבר זה לט''ו באב רב חייא בר אשי בשם רב.
סיבת הגלות בימי הושע בן אלה לפי הבבלי וסדר עולם
בבבלי גיטין פ''ח ע''ב שואלים רב כהנא ורב אסי את רב, אם הושע בן אלה עשה מעשה טוב כזה שיאפשר לכל מי שרוצה לעלות לירושלים מדוע נגזר על ישראל לגלות בימיו? תשובת רב שם היא שמשום שלמרות שבוטלו המשמרות לא עלו ישראל לרגל לפיכך גלו.
תשובה זו של רב תואמת את דברי הבריתא בסדר עולם רבא כ''ב -
אותה שעה כיון שראה הושע בן אלה שגלו עגלי הזהב. עמד, והעביר פרוסדאות שהושיב ירבעם בן נבט על התחומים שלא לעלות לירושלים. שבכל מלכי ישראל הוא אומר וילך בדרכי ירבעם בן נבט ובחטאותיו, ובהושע הוא אומר רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו. אלא מפני מה נתחתם גזר דינם לגלות בימיו? מפני שהיו ישראל תולין (=עד כה) את הקלקלה במלכיהם.כלומר, שיטת הבבלי וסדר עולם שהאשם בעונש הגלות שבא דוקא במועד זה הוא בעם. עד אז ניתן היה להאשים את המלך - בימי הושע בן אלה נתברר שהפגם בכל ישראל לפיכך גלו.
סיבת הגלות בימי הושע בן אלה לפי הירושלמי ותנא דבי אליהו
בירושלמי סוף תעניות מובאת השאלה למה גלו ישראל בימי הושע בן אלה בשם רב כהנא בלבד (ולא רב כהנא ורב אסי כבבלי) ובירושלמי תשובת רב היא שמשום שהושע בן אלה שמט את האחריות מעליו והטילה על הרבים - לא אמר כולם חייבים לעלות, אלא מי שרוצה יעלה.
תשובה זו של רב תואמת את הבריתא בתנא דבי אליהו זוטא פ''ט -
וכי מה נשתנה הושע בן אלה מכל מלכי ישראל שהיו לפניו שנלכדה הארץ וגלו עשרת השבטים בימיו? אלא, משעמד ירבעם בן נבט עד שבא הושע בן אלה היתה עברה קשורה ביחיד. וקשה לפני אב הרחמים להגלות ציבור בעוון יחיד. ומשבא הושע בן אלה עמד וביטל כל המשמרות כולן והיה מכריז ואומר: כל מי שהוא רוצה לעלות לירושלים יבוא ויעלה - ועליו הוא אומר ויעש הרע בעיני ה' רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו עליו עלה שלמנאסר מלך אשור - ושמט קולר מצוארו ותלאו בצואר הרבים. מכאן אמרו כל העושה מצוה ואינו גומרה מתחייב בנפשו ובכל אשר לו וקובר אשתו ובניו.כלומר, שיטת הירושלמי ותנא דבי אליהו שהאשמה מוטלת על המלך שלא כפה עליה לרגל אלא הסתפק באי הפרעה.
שילוב השיטות
ונראה ששתי תשובותיו של רב אמת אלא שכל אחת היא מזוית אחרת - נתאר לעצמנו את המצב לאחר הגלות הראשונה של תגלת פלאסר (מלכים ב' ט''ו - כ''ט) ולקיחת עגלי הזהב (סדר עולם דלעיל). הושע בן אלה מלך ישראל מתנער ומכריז על תפנית - המשמרות שמזה מאות שנים, עוד מימי ירבעם בן נבט, מונעים עליה לרגל לירושלים בטלות! הרי זה מעשה שאין גדול ממנו למען אחדות העם והארץ! שהרי כל עיקרן של משמרות אלו לא באו אלא למנוע את חידוש האחדות שאם הכל יעלו לרגל לירושלים מיד תעלה השאלה מי בראש מלך ישראל או מלך יהודה? (מלכים א' י''ב כ''ו - ל'. סנהדרין קט''ו ע''ב) והנה בא הושע ומכריז לא משנה איזה מלך בראש כולם רשאים לעלות לירושלים! מיד פרצה שמחה המונית ונקבע יום הודיה לדורות על איחוד העם והארץ. אולם לאחר יום השמחה זרק כל אחד את הכדור לחברו - העם אמר יש מלך יש שלטון עליו החובה לארגן עליה ממלכתית ומכובדת כראוי. המלך אמר הכרזתי בכל ערי ישראל שכל הרוצה לעלות יעלה ומה עלי לעשות עוד.
ואם תרצו ההבדל בין הבבלי לירושלמי הוא שתורת ארץ ישראל שמה את הדגש על הפגם בממלכתיות הציבורית - במלך. ואלו תורת בבל שמה את הדגש עם הפגם בפרטים - ביחידים.
על כל פנים בעוד הם עומדים וממתינים איש ליוזמת רעהו נגזרה עליהם גלות.
הלקח לנו ולדורנו
הנה גם בדורנו נתגלגלה לידינו זכות שלא היתה כמותה מאות שנים - האפשרות לעלות ולהראות בהר בית ד'! ואף נקבע יום הודיה לכבוד איחוד ירושלים. אומנם זכות זו גם חובה היא ואי אפשר להפטר בטענה הן מצות הציבור היא זאת, יעשו השלטונות הממלכתיים! כיון שגם השלטונות הממלכתיים ממתינים להתעוררות העם ואמרים (=אולי ואומרים) אם העם לא מעונין, מה אנו יכולים לעשות?
ובינתיים מתברר שהפגם בשניהם ושניהם אינם רוצים לעשות מה שבידם.
על כן עלינו לנקוט יוזמה ולפעול מה שבידינו, ומתוך שיעשו הפרטים מה שביכולתם תשלים המלכות מה שבכוחה.
ולואי לפני שתעבור השעה.
קלקלתו של יום שמחה
