ה
סופיזם הוא המיסטיקה הערבית.
היום מובן לכל העולם שהאיסלאם הוא בעיה קשה ומסוכנת.
הרמב''ם אומר על האיסלאם ועל הנצרות ''ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום''.
האיסלאם דוגל ב''דין מוחמד בסיף'' כלומר שיש לאסלם את העולם כולו בכוח החרב. הענין הזה לא יכול לחיות זה בצד זה עם דתות ועמים אחרים ולכן בהגדרה זה חייב להשתנות.
לכאורה יש אפשרות לשכנע אותם בכוח לרדת מהעץ הזה. אבל הם מספיק משוגעים בשביל להמשיך ולהלחם עד אחרי המוות. היום העולם כבר רואה ומבין את זה. יש להם איזו שהיא טעות בתיכנות, או במילים אחרות בדת שלהם.
זה לא יכול להמשך ככה.
אז מה עושים?
קודם כל אסור לוותר להם ולהכנע. הם רגישים מאד למשחקי כוח ומזהים רדיפת שלום כחולשה. לנושא הזה איני נכנס כאן.
ננסה כאן להציג כיוון לפתרון ברמה האידאית ומתוך האיסלאם.
אקדים הקדמה אישית.
לפני שבכלל חלמתי על יהדות, הייתי תלמיד של
אידריס שאח בסופיזם. הוא כתב את הספר הבסיסי שנלמד גם באוניברסיטאות שעוסקות בנושא לימודי המזה''ת, הספר נקרא
The Sufies. אמנם היו ויש ביניהם סופים גדולים שהתעסקו עם האנשים שלהם – המוסלמים, אבל הוא היה גדול המיסטיקאים המוסלמים שפנה למערב באותה תקופה (שנות השבעים). הוא ואחרים כמותו השפיעו לא מעט על אנשים שונים. הסופרת דוריס לסינג, למשל, הייתה תלמידה שלו וכן אנשי פסיכולוגיה ופסיכיאטריה מתקדמים במערב.
את הדת שלהם לא למדתי בכלל ואיני מכיר אותה כמעט, עסקתי רק בסופיזם.
קראתי כעשרים ספרים שהוא כתב ואחרים. בחלקם הם אסופות של סיפורים ובחלקם טקסטים תיאורטיים יותר. הקבוצה שנמניתי עליה פעלה באמסטרדם והייתה קבוצה של עבודה פסיכולוגית אישית. כמחצית מהקבוצה היו אנשי מקצוע, פסיכולוגים ופסיכיאטרים ואחד היה טייס ב-KLM. בסוף הפעילות הזאת שכללה תרגילים שונים הגעתי למסקנה שהאמת נמצאת במכה (בסעודיה) ויצאתי דרך צפון אפריקה לחאג'.
עד מכה לא הגעתי אבל משהו למדתי בכל אופן.
האיסלאם מורכב מזרמים שונים מאד ומנוגדים. יש אצלם גישות שונות מן הקצה אל הקצה והם גם אינם מסוגלים להתאחד. זה מטבע הדברים.
בענין המלכות לדוגמא, יש אצלם כמה בתי מלוכה שכל אחד יונק את כוחו ממקור אחר, אחד מעלי - תלמידו של מוחמד, אחר מאישתו ואחר מאני לא יודע מה. הם יריבים ונלחמים ביניהם במשך כל ההיסטוריה.
האססינים-החשישניקים היו כת של רוצחים, מעין נינג'ות כאלה, שהתפרנסו מרציחות בין בתי המלוכה השונים. הובטחו להם המון בתולות ונתנו להם חשיש וזו היתה הפרנסה שלהם – רציחות פוליטיות למי שמשלם.
לעומת זאת, אצלנו היהודים, האחדות היא היסוד המוסד של אמונתנו, ובנושא בית המלוכה, אין אצלנו עוררין על בית דוד.
הרב קרליבך בסוף ימיו עשה קסטה עם דיויד זלר מאפרת וקרא לה:
Everybody is talking about peace but nobody knows the music.
הוא מזכיר שם מפגש שהיה לו עם סופי בשם פאלאג'י ואומר שאפשר וצריך לעשות שלום עם הערבים, אבל הישראלים מדברים עם האנשים הלא נכונים.
זה נכון מאד.
הביאו לכאן את הגרועים שברוצחים כדי לעשות ''שלום''.
יצרתי קשר עם פאלאג'י. הוא ידוע כאוהד ישראל והוא איש ששווה להשקיע בו.
אני מכיר עוד כמה חברים כאן בארץ שנמצאים בקשר עם סופים מקומיים וליחסים האלה יש כוון בריא.
יש גם הארגון של אריה גלין שנקרא root and branch ויש לו קשרים טובים ומענינים עם סופים.
זהו כיוון נכון ובריא ויכול להוות פריצת דרך ביצירת הדברות בונה עם העולם הערבי.
הייתי יכול להציג את עצמי היום כסופי, כי למדתי מהם בצורה כנה.
מענין לציין שבסוף התהליך הם אמרו לי: גמרת ללמוד אצלנו, לך ללמוד עכשיו אצל היהודים. אני נדהמתי. היום אני כאן ואני יכול לקרוא לעצמי חסיד באותו אופן. מהמעט שלמדתי ראיתי שהסופיזם נוצר מתוך יחסי גומלין הדוקים מאד עם גדולי חכמי ישראל בתקופת תור הזהב ואחרי זה.
כשהגעתי לקהילת חב''ד בלונדון, אחרי הדברים האלה, נתנו לי לקרוא את ''חובת הלבבות'' של איבן-פקודה והפתעתי היתה שלמה להיווכח שהכתבים הסופים מאותה תקופה זהים ממש לאלה שלנו.
כדאי להשקיע בכיוון הזה.
הסופיזם כפתרון לאיסלאם
