באפריל (
הפרטה ואיכות המים – שוב) הצגתי כאן נימוקים כלכליים להפרטה ופירוק חברת החשמל. שני היתרונות העיקריים של מהלך כזה הם התייעלות ושיפור ברווחת הצרכנים (ירידת מחירים ריאלית). כעת, באדיבות מבקר המדינה, יש לנו עוד נימוק: נפוטיזם.
אתמול (30.7.2003) עם פירסום דו''ח מבקר המדינה התברר שחברת החשמל, המונופול הממשלתי הממומן מכספי ציבור, נגועה בנפוטיזם חמור. גורם חשוב בבחירת עובד חדש וקידומו בחברה תלוי בקשרי המשפחה שלו לעובדיה. מה שממש דוחה בהקשר הזה, הוא שהמנכ''ל יצא להגנת השיטה (גיא רולניק).
אבל הנפוטיזם הוא רק חלק מן השחיתות. אפשר להוסיף לכך את פרשת החשמל חינם, משחקי התעריפים, המשכורות המנופחות והחשדות לקבלת שוחד על ידי בכירים. בעצם, ''מה שקורה בחברת החשמל הוא שוד ממוסד של כספי ציבור, חברה המתנהלת על ידי בכיריה כאילו היתה רכושם הפרטי.'' גם באל על שהופרטה לא מזמן מצא המבקר את תופעת הנפוטיזם (איתן אבריאל). לכן זו לא תהיה הפתעה גדולה מאד אם נגלה שגם בשאר המונופלים הממשלתיים קיימת התופעה.
עד היום הנהלת החברה וועדי העובדים חסמו כל נסיון להפרטת החברה ופירוקה, ושוב, ברור לנו למה. הגיע הזמן שהמהלך למינוי מנהלים מורשים לקרנות הפנסיה ההסתדרותיות, בהובלת שר האוצר בנימין נתניהו, יחזור על עצמו גם לגבי חברת החשמל (גיא רולניק). מהלך כזה אפשר לנצל ליזום טיפול בשחיתות האירגונית ולקידום תהליך ההפרטה והפירוק. מהלך כזה יסייע לזרז את הפרטת חברות ומונופולים הממשלתיים.
מקורות:
גיא רולניק,
שחיתות ממוסדת, 31.7.2003.
איתן אבריאל,
השחיתות הגדולה, 30.7.2003.