סמרטוט אדום - טור שבועי
גדעון ספירו
''ניצחנו''
מקצה המחנה ועד קצהו עברה קריאת הגבר של הרמטכ''ל יעלון ''ניצחנו'', ובכל זאת העם לא יצא לכיכרות לחגוג את הטעם המשכר, כפי שהיה למשל בשעתו עם ניצחונה של מכבי ת''א באליפות אירופה בכדורסל, כאשר המונים חגגו בכיכר מלכי ישראל (רבין היום), תוך כדי טבילה בבריכת הכיכר.
ומי שמבקש דוגמה יותר מובהקת יכול להיזכר בתמונות ההמונים השמחים ועולזים, שיצאו לרחובות לרקוד ולשתות, עם תום מלחמת העולם השנייה, כאשר המלחמה באמת הסתיימה בניצחון.
אז מה, העייפות בישראל כה גדולה עד שאין כבר כוח לשמוח? או שמא העם לא קונה את סחורת הרמטכ''ל ומגלה בה סימנים של יצרן המזייף סחורות?
האם ''ניצחנו''? האם המעצמה הקולניאלית הישראלית החמושה עד צווארה, החל מנשק אטומי ביולוגי וכימי, עבור למטוסים, מסוקים, טילים מונחי לייזר, המשך בטנקים, תותחים, יחידות רוצחים המצויידות במיטב ציוד הלוחמה המאפיוזי וכלה במאות אלפי חיילי צבא כיבוש, סדיר ומילואים, (בערך כמיליון חיילים), ניצחה את העם הפלסטיני, הרעב, העני, המצוייד בקלצ'ניקובים, במתאבדים עם חגורות חומר נפץ מתוצרת בית לא מתוחכמת, בטילי קאסם פרימיטיבים שכמעט תמיד מחטיאים?
אם ניקח את נקודת המבט הצרה של גנרל צר אופקים, אז יש בהחלט מקום לקורת רוח.
''ניצחנו'' במספר ההרוגים. לפלסטינים למעלה מאלפיים, לישראל רק מעט מעל שמונה מאות; ''ניצחנו'' במספר הפצועים. לפלסטינים עשרות אלפים, לישראל רק כחמשת אלפים; ''ניצחנו'' במספר הבתים ההרוסים. לפלסטינים מאות לישראל מספר קטן ביותר; ''ניצחנו'' במספר האסירים. בבתי הכלא של ישראל עצורים אלפי פלסטינים, ואילו בבתי הכלא הפלסטינים אף לא ישראלי אחד; ''ניצחנו'' בגרימת נזק סביבתי. לפסלטינים אלפי עצי זית ופרדסים עקורים, לישראל הרבה פחות; ''ניצחנו'' בגרימת סבל אישי וקולקטיבי. מיליוני פלסטינים סובלים ממצוקה ועוני קשים, עד כדי סכנת תת תזונה. הנזק לישראלים אף הוא רב, אבל לא מגיע לסדרי הגודל של הפלסטינים; ''ניצחנו'' בגרימת נזק כלכלי. למשק הלאומי הפלסטיני ניגרמו נזקים גדולים. גם לישראל, אבל לא בקנה מידה פלסטיני; ''ניצחנו'' במספר פשעי המלחמה. נכון, גם הפלסטינים נקטו בהם, אבל צבא הכיבוש הישראלי וממשלת ישראל מובילים.
אלו מדדים שכל המעצמות הקולוניאליות ניצחו בהם בנסיונותיהם למנוע עצמאות לאומית מהעמים הכבושים, ואף על פי כן בסופו של דבר הפסידו את המערכה.
אם נמדוד את הניצחון במדדים אחרים כלומר, הכנעת האויב, הבסתו המוחלטת וויתור על כוח הרצון הלאומי, אזיי הסיפור נראה אחרת. על אף כל הנזקים שגרם הקולוניאליזם הישראלי לפלסטינים באלף הימים האחרונים, ישראל לא הצליחה להכניע את הרצון הפלסטיני להשתחרר מהכיבוש, לא הצליחה לשבור את שאיפתו להקים את מדינתו, ניכשלה במשימה למגר את רצונו להיות אדון לגורלו.
ככל שהדבר לא יערב לאוזני אנשי הימין, הניצחון הישראלי יתרחש אז, כאשר במקביל לו יחגוג הניצחון הפלסטיני. אם יצליחו הפלסטינים, לבד או בעזרה מבחוץ, להסיג את ישראל מהשטחים הכבושים, להביא לפרוק ההתנחלויות ולסיום השליטה על עמם, רק אז, כאשר תשתחרר ישראל מאזיקי המתנחלים ומהוצאות המיליארדים שהכיבוש עולה לנו, רק כאשר ישראל תשקיע את המשאבים האדירים שבולעים הכיבוש וההתנחלויות, בבניית ישראל דמוקרטית ושוויונית, אפשר יהיה לדבר על ניצחון ישראלי בצמוד לניצחון הפלסטיני.
ההודנה
אם מטרת ממשלת שרון להפוך את ממשל אבו מאזן למחלקת ההוצאה לפועל מטעם הטרור הישראלי נגד תנועת ההתנגדות הפלסטינית, להפוך את דחלאן לסוכן של מופז והשב''כ, כל ההודנה הזו תתפוצץ לנו בפנים, ואוטובוסים מפוצצים ישובו לדמם ברחובותינו.
מאחר ושרון הוא שקרן עם קבלות, אני מאד פסימי.
שיחרור אסירים
בעקבות הדרישה הפלסטינית לשיחרור אסירים, החלו ערוצי התקשורת הישראלים במסע יזום של ראיונות עם מי שניפגעו מפיגועים שבוצעו בידי פלסטינים. מביאים לאולפן אשה שבעלה או בנה או בתה נהרגו ושואלים אותה ''מה דעתך על שיחרור של זה שפגע ביקיריך''? והגברת כמצופה אומרת ''איך אפשר'' והגרון ניחר והדמעות זולגות בצרוף דברי נקמה, וכך יוצרים מאוס ודעת קהל עוינת לרעיון שיחרור האסירים.
צריך לומר בכנות וביושר: מי שנחשבים בעיניי הכובש כרוצחים וטרוריסטים, נהנים בקרב הניכבשים ממעמד של לוחמי שיחרור. כפי שהטרוריסטים מהאצ''ל, כך ראה אותם הכובש הבריטי, שוחררו ממחנות המעצר כאשר הוקמה מדינת ישראל, כך על ישראל לשחרר את כל האסירים הפלסטינים, בלי החשבונאות של ''דם על הידיים''.
כל סיום סכסוך, אם הוא אמיתי, כרוך בשיחרור אסירים ושבויים משני הצדדים. אילו הפלסטינים רק יכלו, היו עוצרים את אלפי החיילים והמתנחלים שידיהם מלאות בדמם של הרוגים פצועים ופלסטינים. העובדה שלא היה ביכולתם לעשות זאת, אינה גורעת מהעקרון שכל צד משחרר את האסירים שבידיו.
הוועדה למניעת הסתה
הפגישה המתוקשרת בין ראש הממשלה שרון לבין ראש הממשלה אבו מאזן, הולידה הקמת ארבע ועדות. אחת מהן עוסקת ''במניעת הסתה''. מי שטוען כי ההסברה הישראלית הרשמית, כלומר התעמולה, היא על הפנים, צודק בדרך כלל, להוציא מקרים יוצאי דופן. מקרה כזה הוא נושא ''ההסתה''. התעמולה הישראלית הרשמית הצליחה ליצור תמונה לפיה ישראל היא קורבן להסתה פלסטינית. ישראל המסכנה, כל הזמן רק מסיתים נגדה, במסגדים, בטלוויזיה הפלסטינית, בעיתונות הפלסטינית, בספרי הלימוד הפלסטינים. הישראלים קנו את הסחורה, בכך אין הפתעה, אבל גם בתקשורת העולמית נימצאו לה קונים לרוב. אפילו נשיא ארה''ב, שהוא כידוע איש ניטרלי לחלוטין בסכסוך, קרא לרשות הפלסטינית ''להפסיק עם ההסתה''.
יש כמובן מקום לדיון מה זו הסתה, איפה היא מתחילה. שהרי מה שצד אחד יראה כביקורת לגיטימית או כאמירת דברי אמת, הצד השני יזעק מיד ''הסתה''.
מי שמתנגד לכיבוש ימקם את ההסתה בגבולות שונים מזה התומך בו. אם האימאם במסגד קורא להרג יהודים, כולל נשים וטף, זו הסתה, אולם אם הוא קורא להתנגדות לכיבוש תוך הקפדה לא לפגוע באוכלוסיה אזרחית לא לוחמת, הוא נימצא בתוך המסגרת הלגיטימית.
אם הטלוויזיה הפלסטינית מכנה את המתנחלים פושעי מלחמה שיש להעמידם לדין, היא לא מסיתה, אם היא מעלה על נס את המתאבדים המפוצצים אוטובוסים במרכזי הערים, זו הסתה.
אם כתוב בספרי הלימוד הפלסטינים כי ישראל שדדה את אדמות הפלסטינים וגירשה מיליוני פלסטינים מביתם בחוסר כל, אין זו הסתה, (לכל היותר הצגה חד צדדית של הבעייה), אולם אם כתוב שם שהפרוטוקולים של זקני ציון הם מסמך אמיתי המראה את אופיים השטני של היהודים, זו הסתה (ובמאמר מוסגר: זו דוגמה דמיונית, משום שלמיטב ידיעתי אין בספרי לימוד פלסטינים המיועדים לבתי הספר, ביטוי לעמדה כזו).
ההצלחה הישראלית מתבטאת גם בכך, שכמעט ולא מתקיים דיון בהסתה הישראלית, אף כי בישראל קיימת הסתה קשה, דברי גידוף גזעניים שלקוחים מבתי המדרש של הגרועים במשטרי העריצות הגזעניים, כולל קריאה לגירוש ורצח פלסטינים. מי שקורא את את המתפרסם בקרב המתנחלים, ישמע את דרשות והטפות רבני ההתנחלויות בבתי הכנסת, ויקשיב לערוץ 7 של המתנחלים, (כמו למשל דברי הלל על הרוצח גולדשטיין או הטלת מומים גנטיים בערבים) ויעצום את עיניו, ייזכר בסגנון התעמולה של שר התעמולה גבלס נגד יהודים. (אפילו בית המשפט העליון, שנוטה חסד למתנחלים, לא יכול היה להתעלם מכך).
בעניין זה של הוועדה נגד הסתה, ישראל עושה צחוק מהעבודה. היא העמידה כשומר מטעמה על נושא ההסתה, את האלוף עמידרור, חובש כיפת מתנחלים פשיסטית, איש מסית בעצמו, שעה שהסית נגד כלל הציבור החילוני בקובעו כי הוא ''בעל עגלה ריקה''. האם עמידרור הקנאי הימני ימליץ לסגור את ערוץ 7 המסית? בוודאי שלא. חבל על הזמן.
בג''צ ללא צדק
שלושת שופטי בג''צ, דליה דורנר, יצחק אנגלרד ואיילה פרוקצ'יה, ייזכרו לדראון עולם כמשביתי צדק, שעה שהחליטו השבוע לדחות את עתירתם של עקורי איקרית, להחזירם לכפרם.
לפני למעלה מחמישים שנים ב-1951, החליטו שופטי בג''צ כי על ממשלת ישראל להחזיר את תושבי איקרית ובירעם לכפריהם. כאשר ניכבשו הכפרים ב-1948, הצטוו תושביהם לעזוב את הכפרים לזמן קצר, שבועיים בלבד, בהבטחה כי יוכלו לשוב, אולם המדינה לא מילאה את ההבטחה. החלטת בג''צ מ-1951 לא מולאה עד היום. נציגי ישראל אוהבים להציג את ישראל כמדינת חוק, אלא שזו מדינת חוקן כאשר החוק לא נוח לה.
עתה חוברים שופט הבג''צ של 2003 אל ממשלת ישראל, ויורקים בחבריהם מ-1951.
הפרשן המשפטי של קול ישראל משה נגבי, אמר בתכניתו השבועית ''דין ודברים'' (אחת הפינות האחרונות בשידור הציבורי שנאבקת על שמירת כבודה של העיתונות החופשית), כי בהחלטה זו, משדרים שופטי בג''צ לעותרים, כי אל להם להסתייע במאבקם בכלים של מדינה דמוקרטית, אלא עליהם לפנות לאלימות. אוליי הגיע הזמן להקים את נערי הגבעות של איקרית ובירעם שיתחילו להציב קרוואנים על גבעות כפריהם. בניגוד לנערי הגבעות של המתנחלים, שנאבקים על מטרות שעיקרן קיום משטר אפרטהייד והפרת זכויות אדם, נערי איקרית ובירעם ייאבקו על מטרה צודקת: מימוש הבג''צ מ-1951.
איש כלבבי (והפעם מותר להוסיף ב''ה)
העתודאי יוסי לכר, קיבל הוראה מהצבא להתייצב בבקו''ם ביום ראשון 6 ביולי 2003 כדי להתחיל את שרותו הסדיר.
יוסי לכר סיים לימודי ראיית חשבון במכון ''לב'' מוסד אקדמי דתי, שמחנך את תלמידיו להצטרף ליחידות קרביות.
יוסי לכר הוא עוף נדיר ויקר ערך בציבור הדתי בכלל ובקרב תלמידי המכון בפרט. במשך שלוש שנות לימודיו במוסד עמד יוסי לכר כצוק איתן מול הכיפות הפשיסטיות, והתעקש לחבוש את כיפת השלום.
עתה, עם תחילת שרותו הצבאי, הודיע לכר לצבא כי הוא לא יישא נשק ולא ישרת מעבר לתחומי הקו הירוק. האיש היקר הזה אמר לצבא כי הוא אינו איש אלים, לא מתכוון להרוג בני אדם, ואם הצבא רוצה אותו בשורותיו, אזיי בלי נשק.
אם הצבא ינהג בחוכמה, הוא ייענה ליוסי לכר וינצל את כישוריו כרואה חשבון. אולם אם ייכנס לאחד הבכירים בצבא החיידק הטורף של צרות מוחין צבאית, אזיי לא תיוותר ליוסי ברירה אלא להיכנס לכלא.
אם יתממש התרחיש הזה, יוסי לכר יהיה למיטב ידיעתי העתודאי הראשון שייכלא כסרבן שטחים וסרבן נשק. אני מקווה שהצבא יכבד את מצפונו והכליאה תימנע.
|
''ניצחנו''
