|
|
|
תורתם-מחאה
נמרוד פינסקי
במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות מיום שישי התשיעי במאי 2003 התפרסמה כתבה של חיים טל תחת הכותרת-''תורתם מחאתם''.
הכתבה נותנת פרסום ראשוני לתנועת מחאה חדשה בקרב דור שני ל''גוש אמונים'', אלא שהצעירים האלה אינם אלא צעירים מיוסרים היוצאים נגד המפעל ההתיישבותי של הוריהם.
שדרוג למרד הנעורים הקלאסי?
בקריאתי את הכתבה ניסיתי למצוא מהם תשובות לשאלות החשובות באמת.
למשל, מה יהיה כאשר נפנה את היהודים מיהודה, שומרון ועזה אך אז תתחדש האינתיפאדה בדרישה לסגת מ''שטחי 48'''? האם יקומו תנועות הנוער ''השומר הצעיר'' ו''הנוער העובד והלומד'' ויתרעמו על כך שאבותיהם היו תאבי אדמה ורוצחי ערבים וכי יש לסגת מידית משטחים אלו למען מדינה יהודית מוסרית ושוויונית? במה שונות ההתיישבויות הללו?!
חוץ מכך, לא הבנתי כיצד אותם צעירים מורדים באלוהיהם. הם מותחים ביקורת על החינוך ה''דתי-פשיסטי'', כמשתמע מדבריהם, מוחים על ההתיישבות הרודפת ביהודה, שומרון ועזה ומתיימרים להישאר נאמנים לדת ישראל. כנראה שכחו הם שאלוהי דת ישראל הבטיח לעם ישראל, אליו הם משתייכים, את ארץ ישראל-כולה. אז בעניין החינוך הדתי-מסכים אני כי יש על מה למחות. אני בתור חילוני אדוק רואה בחינוך הדתי בימינו מלחמה על הדמוקרטיה, גזענות ואף מילים קשות מאלו יהיו לי לומר.
על רדיפת אדמה תוך כדי נישול לא מוצדק-מסכים גם. לדעתי השגת הארץ השלמה חייבת להתבצע תוך כדי תהליך דמוקרטי, מסודר ומוסכם. אחרת זוהי אלימות ולעיתים גם גזענות.
אגדיל ואומר כי איני מאמין בהבטחה אלוהית על הארץ. מכך משתמע כאילו מותר לי להתנגד להתיישבות יהודית ביהודה, שומרון ועזה. הם, מצד שני, כן מאמינים. אותם אנשים יוצאים כנגד האלוהים. כיצד הם מרשים לעצמם, כאנשים מאמינים, לצאת נגד זה, ''היוצר יצירות, בורא העולם ונותן התורה הכל-יכול''?
לאחר שקראתי בעיון והבחנתי כי לא ענו הם על אותן שתי שאלות חשובות ביותר הרהרתי לעצמי שייתכן שבעצם זוהי ''תורתם-מחאה!''.
על אף שקשה להאמין שאותם צעירים יוצאים כנגד הדת, כנגד הציונות, כנגד חזונם של החלוצים, דתיים וחילוניים, איני מאמין כי הם מחפשים מרד בלבד.
הם לקחו על עצמם את ישעיהו לייבוביץ' כגורו, סיסמאות שמאל כמצע והתלהבות דתית כאמצעי.
וכך יצאו לדרך חבורה של צעירים מיוסרים, כנראה חסרי ניסיון בהטלת ספק (למרות שלכאורה נראה שעל כך הם בנויים) בלי ראייה מרחבית כל-כך, אל הדרך.
מתרעמים הם על היחס ל''פלסטינים'' מצד צה''ל ובעיקר מצד המתיישבים היהודים ביהודה שומרון ועזה.
מתרעמים הם על הפרובוקציות, על האלימות, השדידות, גילויי המשיחיות ועוד. הם אינם רואים עצמם כחלק מהציבור הדתי אלה כבני אדם אשר להם במשותף עם חילונים מסוימים יותר מאשר עם הדתיים.
באשר למחאתם כנגד המתנחלים באזורים אלו אצטרף אליהם ואומר כי גם אני מתנגד מכל וכול לפרובוקציות כגון תהלוכות וצעדות בתוך כפרים ערביים, פגיעה ברכוש ערבי, חינוך גזעני ועוד מחסורים אשר מצאו עצמם, לצערי, לא מעט בתרבות החדשה ביהודה, שומרון ועזה.
אך כאן ישאל את עצמו כל אדם חושב: מה הפתרון?
צעירים מיוסרים עוד יותר אשר מגיעים אלינו מאירופה וארה''ב תומכים לרוב בצד הנראה לעין הלא מתעניינת כחלש-ה''פלסטינים''.
ערבים כרוב גדול יחליטו באותה מידה כנגד הציוני האכזר (''ציוני'' ולא ''יהודי'').
אך אנחנו בחברתנו, יש לנו את היכולת, גם אם קשה, לראות את שני הצדדים. אנו חיים במדינה דמוקרטית יותר מכל מדינות ערב וחלה עלינו החובה להחליט מה לעשות בעניינים אלו-האם צודקים אותם צעירים דתיים שקוראים לפנות את רוב ההתנחלויות ביהודה, שומרון ועזה? או שמא צודקים אישים כגון אפי איתם הקוראים להרחיב את מפעל ההתנחלויות ולפנות דווקא את הערבים?
יספרו לנו לא מעט ''אישים פלסטינים'', כך הם קוראים לעצמם, על תוכניות כגון ''תכנית השלבים'' הקוראת לחיסולה המזוין של מדינה יהודית ב''פלסטין''. יודעים אנו כי תוכנית זו ואחרות חרוטות על מה שנקרא ''האמנה הפלסטינית'', מעין מגילת עצמאות לערביי יהודה, שומרון ועזה.
יסיקו אנשים הגיוניים את מסקנותיהם, יפתחו את עיניהם, את אוזניהם, את אפם. יראו את הדם, ישמעו את הפיצוצים ויריחו את הזיוף. אין מקום להקים כאן מדינה שחרטה על דיגלה לחסל את כולנו. מי שחולק עליי-מקומו בבית משוגעים או אולי ברחובות ג'נין (כדי שיבין את המסר).
ונחזור אל האפשרות השנייה-הפרדה בין המתיישבים היהודים למתיישבים הערביים.
חסלה האלימות, פחתה הבזבזנות (על הביטחון). פחות חרדות, פחות פחדים וקץ לבעיה המפורסמת בעולם.
בקשר לגילויי המשיחיות-אני תומך בהתיישבות מאסיבית של משפחות חילוניות ודתיות באזורים אלו ויידרש דגש רב על חינוך לערכים נכונים. התיישבות באזור זה, תמתן אותו, ותצרף אותו מעשית אל שאר המדינה היהודית.
המלחמה על החינוך הצודק היא המלחמה הבאה.
|
|
|
תורתם-מחאה
