|
|
|
יורה או מלקוש?
ד''ר ישראל בר-ניר
כידוע היורה הוא הגשם הראשון של השנה החדשה, בעוד שהמלקוש הינו הגשם האחרון של השנה שחלפה. מן המקובלות הוא שבוא היורה במועדו מבשר שהשנה החדשה תהיה שנה בה ניזכה לשפע של גשמי ברכה. מדי שנה כשמגיע הסתיו ויורד הגשם הראשון, מתנהל וויכוח בין המומחים ''האם זה היורה או לא''. אין זה משנה כלל מתי בדיוק זה קרה. בין אם זה בנובמבר, באוקטובר או, לעתים נדירות, בספטמבר, תמיד יימצאו כאלה שייטענו לזכות (אכן כן, זה היורה) ויהיו טוענים לחובה (עדיין לא, אלו רק ספיחים של המלקוש מהשנה הקודמת). אני לא מומחה גדול במטאורולוגיה, ובשבילי גשם זה גשם. תמיד כשהייתי מאזין לדיונים של החזאים למיניהם בנושא, הייתי שואל את עצמי איך ניתן לקבוע? האם למי הגשם של היורה יש טעם מיוחד? האם גודל הטיפות משמש אמת מידה? מה שבטוח, זה איפשר להם למלא את זמן השידור שהוקצה להם.
אבל יש מקום להעלות את השאלה בקשר לגשם יותר רציני אותו מדינת ישראל נאלצת לספוג בעת האחרונה. כוונתי למבול פעולות הטרור הניתך עליה ללא הרף מאז ''פתיחת שערי השמיים'' בזכות הסכמי אוסלו. אומנם היום תהליך אוסלו חי רק בדימיונם של מיעוט קשי תפיסה מהשמאל הנאור, אבל בינתיים נתרגשה על עם ישראל צרה חדשה, ''מפת הדרכים'' האמורה לממש את חזון אחרית הימים.
להופעתו של יציר הפלא הזה על הבמה ניתלווה גל חדש של פעולות טרור בהיקף שנידמה היה שלא יחזור יותר. במיסגרת הארוע השבועי של שלום עכשיו, אחת ממיתבכיינות השלום הגדירה את מפת הדרכים כ''פתיחת צוהר לשלום''. במציאות זה ניראה יותר כמו ''פריצת סכר לטרור''. השאלה שצריכה להעסיק עכשיו את המומחים היא האם גל הטרור הנוכחי הוא ''היורה'', שממנו ניתן להסיק על כמות המימטרים הצפויים במשך השנים הקרובות בהן תיושם תוכנית מפת הדרכים, או שמא זה עדיין ''המלקוש'', שיירים מהמימטרים של תהליך אוסלו, מה שהוא בנוסח ''ניקוי השולחן'' לפני שפותחים דף חדש.
דווקא די מסקרן לשמוע מה יש בפי האפולוגטים מהשמאל, שאף פעם אינם חוסכים במלים כשצריך לספר בשיבחו של ערפאת אביר השלום או בגנותה של ממשלת ישראל המדכאת באכזריות את הפלשתינאים שוחרי השלום. מה יהיה להם לאמר בנושא. ע''פ איזה קריטריונים יחליטו לשייך פעולת טרור כזאת או אחרת, לעבר או לעתיד.
|
|
|
יורה או מלקוש?
