|
|
|
שימחת זקנתי בראש חוצות
ישראל בר-ניר
חגיגות השמאל - האם זה לא קצת מוקדם?
''רעידת האדמה'' לה גרמו התבטאויותיו האחרונות של ראש הממשלה והתגובות מהצד השמאלי של הקשת הפוליטית מעלות בפעם המי יודע כמה את השאלה אם האנשים האלה חושבים לפני שהם מגיבים. הדיו עוד לא יבש וכבר יש להם תגובה מוכנה. הבעיה היא שברוב המיקרים זו תגובה מן המותן ולא תגובה מהשכל.
אני מודה שההיתפתחות האחרונה אכן הפתיעה אותי, בייחוד צורת הצגת הדברים והנסיבות בהן הם נאמרו. אבל בכל זאת אני חושב שכדאי היה להשקיע קצת זמן ומחשבה גם בימין וגם בשמאל לפני שמתחילים להרעיף סופרלטיבים. בפרפראזה על דברי בן גוריון: ''מה שיקבע זה לא מה שהיהודים יאמרו, אלא מה שהערבים יעשו''. הגיע הזמן שעובדת החיים הבסיסית הזאת תחדור לתודעה בישראל שאחרי אוסלו.
עם כל ההיתלהבות שלו להופיע בדמותו של משיח השלום, ועם כל ה''ייעוץ'' שהוא מקבל ממישרד החוץ שלו, הנשיא בוש איננו קלינטון. הוא לא אוהב שעושים לו אבו עלי, ואין כימעט ספק שעם המשך הטרור הוא לא ישלים. בניגוד לקודמו קלינטון, בוש לא מספיק מתוחכם כדי להבין ש''שלום'' וטרור אינם סותרים זה את זה (על פי קו החשיבה של ידידינו מהשמאל מי שלא מקבל את זה הוא טיפש). אני גם לא כל כך בטוח שבוש ייתלהב כשיתברר לו שהאבו עלי איתו הוא ייפגש בשבוע הבא הוא בעצם אבו עאמר ולא אבו מאזן.
הנשיא בוש ידוע בתגובותיו ה''סימפליסטיות''. לכן עצה ידידותית יש לי לכל מיתבכייני השמאל: קצת איפוק לא יזיק, אתם עוד עשויים למצוא את עצמכם במצב בו חגיגותיכם אכן תהיינה לא יותר מאשר ''שימחת זקנתי בראש חוצות''.
|
|
|
שימחת זקנתי בראש חוצות
