בשנת ד' שפ''ב 622 למנין הנוצרים היגר מוחמד עם נאמניו מהעיר מכה לעיר מדינה. פעולה זו נקראת בפי המוסלמים הג'רה - ההגירה. זו השנה שממנה מתחיל המניין המוסלמי.
באותה עת היו היהודים הגורם הדומיננטי במדינה. שמה של העיר מדינה הוא יתריב. היא נקראה מדינה בעברית כי היתה העיר הגדולה ביותר באזור וכך שמה של עיר גדולה בלשון חז''ל. לפי דברי ההסטוריונים המוסלמים מדינה נוסדה על ידי יהודים שמרדו ברומאים וברחו לאחר חורבן בית שני מפני הרומאים לחצי האי ערב.
בהיותו במדינה אימץ מוחמד לעצמו חלקים שונים של ההלכה היהודית מתוך תקווה למשוך לצידו את היהודים. תקוותו זו נתבדתה, אבל, מוחמד האורח הזר הצליח תוך מספר שנים על ידי מדיניות של הפרד ומשול בין שבטי היהודים, ומה שהיינו קוראים היום אלימות בעצימות נמוכה - למשל רצח שיטתי של יהודים שהלכו לבדם, להשמיד את כל היהודים במדינה ובחצי האי ערב כולו.
אחד הדברים שמחמד אימץ לעצמו הוא אלמנטים מסוימים של השחיטה היהודית.
בהיותי מוסמך לשחוט אסקור את השחיטה היהודית והמוסלמית הדומה והשונה.
שחיטתו של יהודי כשרה למוסלמי ההפך לא. בתימן באופן יוצא מן הכלל גזרו המוסלמים על עצמם באיסור דרבנן של לאכול משחיתם של היהודים. לדבר זה היו השפעות רבות ועל כך להלן.
מובן שאינני מוסמך להוציא ''פתאווה'' - פסק הלכה מוסלמי, המכשיר בשר. אבל אני בהחלט יודע מה נחוץ לעשות כדי שהבשר יהיה כשר למוסלמים - ''חאלאל'' ואפילו חאלאל ''למהדרין'' וכל זה יוסבר.
השוחט חייב להיות יהודי בוגר, גוי או ילד פסול לשחיטה. לאישה מותר לשחוט אצלינו. אצל המוסלמים שחיטת אישה פסולה, אבל שחיטת זכר ילד כשרה. בפועל גם אצלינו נשים אינן שוחטות. במרחב המוסלמי הדבר נבע מהרצון שהמוסלמים יקנו את הטרפות שלנו. בתימן כאמור המוסלמים אסרו על עצמם לקנות משחיטתם של היהודים ולכן שם היו נשים שוחטות.
אניקה שאלה אותי מה נשים יכולות לעשות בבית המקדש. ובכן, היות ול''זר'' - מי שאינו כהן מותר לשחוט, וכאמור לאישה מותר לשחוט, אז העבודה המומלצת עבורה בבית המקדש היא עבודת השחיטה.
לפני השחיטה יש לברך.
ברכת השחיטה שלנו היא ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה. שחט בלי ברכה, השחיטה כשרה.
ברכת השחיטה של המוסלמים אללה אכבר - אלהים גדול. גם ברכת השחיטה על שחיטת אדם שאינו מוסלמי היא אללה אכבר. וכך עשה מוחמד כאשר נכנעו בני קוריט'ה היהודים הוא ערף את ראשי הגברים ואת הנשים והילדים חילק בין המוסלמים. לא ברך על השחיטה כשרה. ברכת השחיטה שלנו כשרה עבורם ובכל זאת הם מעדיפים שהשוחט היהודי יברך גם אללה אכבר. דבר זה נדון בפוסקים והוכרע לחיוב - כלומר אין מניעה שהשוחט יגיד אללה אכבר לפני השחיטה. הדיון הבא הוא האם האמירה הזו חייבת להאמר לפני ברכת השחיטה שלנו או שניתן לאומרה בין הברכה לשחיטה ואינה מהווה הפסק? ההכרעה היא שעדיף לאמרה קודם אבל אינה הפסק בין הברכה לשחיטה.
לפעמים בשחיטה עבור המוסלמים בלבד הם מבקשים מהשוחט לברך. במקרה זה המניעה מצידנו - כי אין לברך על שחיטה שאינה מיועדת לאיכלת יהודים לכן עדיף לומר דוקא אללה אכבר.
המוסלמים דורשים שהשוחט יפנה בעת השחיטה לכיון מכה. אצלינו לא רק שאין הוראה מקבילה הדורשת שהשוחט יפנה לכיוון ירושלים אלא שדבר זה גם אינו רצוי מחשש שישתמע מזה שאנו שוחטים קדשים בחוץ - כלומר שאנו שוחטים קרבנות מחוץ לבית המקדש. הדיון בפוסקים שלנו האם מותר לעשות זאת. ההכרעה היא שמותר. בכל אופן אם לא פנה השוחט לכיוון מכה שחיטה כשרה למוסלמים.
השחיטה צריכה להעשות בסכין. אין הגבלה על החומר שממנו הסכין עשויה. היא יכולה להעשות מברזל פלדה זכוכית אבן צור או חומרים אחרים. כיום נהוג לשחוט בסכינים מפלדת אל חלד מחוסמת.
אצל המוסלמים מספיק שהסכין תהיה חדה ואין מגבלות נוספות. אצלינו השחזת הסכין היא אחת המיומניות הקשות ביותר שעל השוחט ללמוד.
הפגם הקטן ביותר שניתן להרגיש בו בציפורן פוסל את השחיטה. אנחנו משתמשים באבני משחזת עדינות ביותר - לשיוף הסופי משתמשים באבני שיש חלקות במיוחד. בעת ההשחזה שוטפים את האבנים כל הזמן במים נקיים. גרגיר אבק קטן על האבן עלול לפגוע בסכין ולפסול אותה. אפילו שוחטים ותיקים בעלי נסיון רב עלולים לפעמים להתקע עם השחזת סכין במשך שעות ולא להגיע לתוצאה הרצויה. חז''ל מספרים שאברהם אבינו כאשר רצה לשחוט את יצחק נפתחו השמים ומלאכי השרת הורידו דמעות. דימעה אחת פגעה בסכין ואברהם שהרגיש במכה התעכב כדי לבדוק את הסכין מחדש ובמשך הזמן הארוך שארכה הבדיקה המציא לו הקב''ה בניתיים את האיל. סכין השחיטה אינה יכולה להיות בצורת פגיון מעוקל כמו שנוטים לציירה הציירים המציירים את עקדת יצחק וכפי שראיתי אפילו ציירים שומרי מצוות מציירים. אלא מלבן שבסופו זויות מרובעות. במחזור המקדש לראש השנה שהוצא על ידי הרב ישראל אריאל יש ציורים של העקדה ושם ניכר שהציורים נעשו תחת הדרכה - סכין השחיטה לכל פרטיה מצויירת במדויק.
החסידים מספרים שהבעל שם טוב במהלך נדודיו היה שוחט באחת העירות. לאחר זמן מה עזב והמשיך בנדודיו. ובמקומו בא שוחט אחר. לאחר עזיבתו אחד הבעלי בתים שלח מישהו שישחוט אצל השוחט החדש אבל הוא חזר מיד. שאל אותו למה לא שחטת אצלו? ענה לו: ישראל השוחט, היה משחיז את הסכין בדמעות שהיה מוריד, אבל זה החדש משחיז במים מן הכד, אז איך אפשר לשחוט אצלו?
השחיטה נעשית מן הגרון לעבר המפרקת. צריך לחתוך בה את הקנה והושט הנקראים ''סימנים'' בלשון חז''ל. הקנה הוא צינור הנשימה הושט הוא צינור האוכל. רצוי לשחוט גם את מה שחז''ל קוראים הורידים - אלו העורקים הראשיים המביאים את הדם למוח. בבהמה חייבים לשוחט רוב של כל אחד מהסימנים. אבל בעוף מספיק ישחט רוב של אחד מהם.
מזה כמאה שנה מתחולל פולמוס השחיטה. בארצות רבות באירופה ארגוני צער בעלי חיים דורשים לאסור את השחיטה היהודית כבלתי הומאנית. ראויה לציון מיוחד גרמניה אשר שם מיד לאחר עלותו לשלטון של אוהב האנושות וחובב היהודים הנודע אדלוף היטלר נאסרה שם השחיטה בגלל חוסר ההומניות שבה. אכן ראויה המפלגה הנאצית ובמיוחד מנהיגה הצימחוני האדוק להכנס לפנתיאון של כל אגודות צער בעלי החיים בעולם על דאגתה היתרה לרווחתם של בעלי החיים בכל קצות תבל.
לפני זמן רב היה בעיתון מקור ראשון ראיון עם איזה פרופ' אמריקאית גויה לוטרינריה שטענה שהשחיטה היהודית היא הרחמנית ביותר משום שחיתוך העורקים הראשיים למוח מביא למות מידי - מה שהיא לא יודעת הוא שחיתוך זה אינו חלק אינטגרלי מהשחיטה היהודית. ניתן לשחוט בלי לחתוך אותם. במצב כזה חותכים את הקנה והושט בלבד. טכנית ניתן לעשות זאת בעת שחיטת דקות - ניתן למשוך את הקנה והושט החוצה ולשחוט אותם בלבד ואז לא יורד דם. בפרות לא ניתן לעשות זאת כי הקנה והושט בעומק הגרון. אלא שזו שיטת שחיטה כשרה אבל אכזרית, כי בעל החיים מתמחנק. במצב רגיל לא שוחטים כך.
נוהגים כך רק בשחיטת אווזים מפוטמים. משום שאנו חוששים שכתוצאה מדחיפת האוכל בכוח לתוך פי האווז נקרע הושט. קריעה זו מטריפה אותו ולכן כדי לבדוק האם הושט נקרע יש צורך לשחוט בזהירות את הקנה בלבד בלי לפגוע בושט ולאחר שהאווז מת מוצאים את הושט לכל אורכו ובודקים אותו. אבל האווז הוא עוף מים ויכול לעצור את נשימתו לזמן רב מאוד. כדי לקרב את מיתתו מנתקים עם הציפורן את הורידים.
כאמור אין זה נעים ובאופן כללי אין נוקטים בשיטה הזו - מי שאוכל כבד אווז מפוטם (כשר כמובן) כדאי שיחשוב על הדרך שבה האווז הזה הומת.
בכל אופן אצל המוסלמים דוקא חיתוך הורידים הוא העיקר כלומר יציאת הדם.
חמשת הלכות שחיטה היסודיות הן: שהיה, דרסה, חלדה, הגרמה, ועיקור.
שהיה כיצד? תנועת סכין השחיטה צריכה להעשות ברצף אחד ללא הפסקה קדימה ואחורה. נהוג היום שאם הפסיק אפילו לשבריר שניה השחיטה פסולה. דבר זה קורה בעיקר אצל מתלמדים שלפעמים כשהם מסיימים את תנועת הסכין קדימה אינם ממשיכים ברצף מידי. כאמור נהוג היום שאפילו ההפסק הזעיר ביותר פוסל את השחיטה.
דרסה כיצד? זוהי הפעלת כוח על הסכין. לדרוס עליו. הסכין חייבת לחתוך מכוח חדותה בלבד. כל הפעלת לחץ פוסלת את השחיטה. אסור אפילו להניח אצבע על החלק העליון של הסכין. גם לשוחט הסובל מחום או ששתה יין או משקה חריף אסור לשחוט מחשש שיפעיל לחץ וידרוס.
חלדה כיצד? זו הכנסת הסכין מתחת למשהו כמו מאורה של חולדה . זה שכיח בכבשים שצריך לפנות את הצמר לצדדים או אפילו לגלח אותו כדי לגעת מיד ישירות בצואר.
הגרמה היא חיתוך שלא במקום הצוואר, נטיה כלפי מעלה.
עיקור הוא משיכת ה''סימנים''. פשוט שמשיכה ביד מטריפה. אבל אפילו הפגם הקטן ביותר הניתן להרגשה בלהב הסכין הוא עיקור ומנבל את הבהמה.
לאחר השחיטה אנו בודקים האם יש בבהמה מחלות מסוימות שבגללן הבהמה נטרפה - נאסרה באכילה. אצל המוסלמים אין מגבלה כזו ואין אצלם הלכות טרפות. זה עניין חשוב מאוד משום שדבר זה מאפשר למכור להם את הטרפות שלנו.
כאשר עלו האשכנזים לארץ הם לא הצליחו ליצור לעצמם שחיטה עצמאית כי הערבים לא הכירו בהם כיהודים ולא קנו מהם את הטרפות שלהם. החכם באשי הספרדי סרב לתת להם אישור יהדות כדי לא לפלג את הקהילה המאוחדת רק לאחר שוחד ושלמונים רבים לקאדי המוסלמי האשכנזים קיבלו ממנו אישור יהדות והצליחו להקים לעצמם שחיטה נפרדת.
מכאן גם הקריאה הנרגשת לכל הפינמיסטיות להקים את המשחטה הנשית הראשונה. אומנם היא לא תהיה כלכלית כי המוסלמים לא יקנו ממנה. אבל מי מתחשב בענינים כאלו כאשר מדובר בג'יהד למען השויון?
עם זאת, אין בדיקת הטרפות פוטרת מפיקוח וטרינרי. נכון שמחלות מסויימות כמו מחלת הפרה המשוגעת מטריפות את הבהמה, אבל יש מחלות שהוטרינרים אוסרים את הבהמה ואילו לפי ההלכה היא כשרה. וכן גם להפך יש מקרים שהוטרינרים מאשרים את הבשר ואילו לפי ההלכה הבהמה טרפה.
כאשר מדובר בבהמה הרי לאחר השחיטה יש צורך ל''נקר'' או ל''נקד'' - להוציא שומנים מסוימים האסורים באכילה. בכלל זה גיד הנשה. המוסלמים אינם מכירים כלל איסור זה והם אוכלים שומנים אלו. לעומת זאת יש מוסלמים הנמנעים מאכילת גיד הנשה. בכל אופן גם אם הם מנקרים או מנקדים אותו אין זה דומה לרמת הניקור שלנו שאנו מחטטים אחריו עד הסוף.
השבוע היתה הודעה על הסכם בין ה-K, אחד מארגוני הכשרות החשובים של צרפת לבין הקראמה, אחד מארגוני הכשרות המוסלמים לשיתוף פעולה.
לפי הודעת החברה שאמורה לשווק את המוצרים יש בצרפת אחד עשרה מליון מוסלמים ושבע מאות אלף יהודים.
כדאי לצרפתים להתחיל להתרגל לטעמו של המזון הכשר מפני שבעוד עשרים שנה יהיו בצרפת עשרים ושנים מליון מוסלמים שהם רוב האוכלוסיה ואז צרפת תהפוך לרפובליקה מוסלמית והצרפתים יאלצו להפרד מבשר החזיר אהוב נפשם וכמובן שגם יאסר עליהם ליצר ולשתות יין.
לפחות החלק היותר חכם שבין יהודי צרפת כבר הסיקו מסקנות מהתהליכים ועולים לארץ למרכזי הקליטה אשר בבנימין, בעלי, בשילה, בכוכב יעקב ובעפרה. מה גם שעדיף להנות מיינות השומרון המשובחים מאשר להחנק מיינות צרפת המגעילים.
אם יהי לי כוח ויגזור ה' חיים אכתוב על הרב דוד כהן - הנזיר. משום מה אצל הנוצרים לנזיר אסור להתחתן אבל מותר לו לשתות יין. בתנ''ך מבואר להפך. לנזיר אסור לשתות יין אבל ודאי וודאי שמותר לו להתחתן. מלבד היותו נזיר היה הרב גם צמחוני אדוק. הוא ניסה להוריש את נזירותו לבנו הרב שאר ישוב כהן הרב הראשי לחיפה ולביתו הרבנית צפיה גורן, אישתו של הרב שלמה גורן. הם לא המשיכו בנזירותם בבגרותם אבל הם צמחונים. אחד מספריו נקרא ''חזון הצמחונות והשלום'' ועל כך בפעם אחרת אם אוכל.
בין כשר לחאלאל
