|
|
|
חרושת השנאה - הערות לסיכום
ד''ר ישראל בר-ניר
במאמרים קודמים עסקתי בנושא השנאה משלושה היבטים. ההיבט הערבי, ההיבט הבינלאומי וההיבט הפנימי - השנאה מבית. היו לא מעט תגובות לדברי, במיוחד כשעלה הנושא של השנאה שבתוכנו.
קשה לסגור את הדיון בנושא השנאה, ובמה שלא פחות חשוב, בחינוך השיטתי לשנאה, בלי לחזור שוב על העיקר, שלדעתי כמעט ולא זכה לתגובה. לשנאת המון (Mass Hatred) כה תהומית, כזו המופנית כלפי מדינת ישראל בימים אלה, לא ניתן יהיה למצוא שום הסבר לא במעשיה, לא בהתנהגותה ולא באופיה של ישראל. שנאה כל כך קיצונית היא נטולת כל בסיס רציונלי. ההסבר היחיד לקיומה מצוי אי שם בנבכי נפשם של אלה הנושאים אותה. זה חל בכל אחד מהמישורים אליהם התייחסתי בשלושת מאמרי. זה נכון לגבי הערבים - אצלם השנאה היא מעל ומעבר לכל מה שניתן לצפות לו במלחמה בין עמים, זה נכון לגבי חוגי האינטלקטואלים הליברליים במערב, ומה שמצער במיוחד - זה גם נכון לגבי השנאה מבית.
זה חסר תכלית לחלוטין לשאול מה מבין מעשיה של ישראל עשוי להקנות בסיס כל שהוא לשנאה כזאת, אפילו במסגרת של אי הבנה. כי לשנאה הזאת אין ומעולם לא היה שום קשר למעשים כאלה או אחרים של ישראל, ואין לה ולא היה לה שום קשר להתנהגותה או אופייה של ישראל. מסיבה זאת זה גם יהיה חסר תכלית לחלוטין לצפות שאיזה שהוא וויתור או מחווה שישראל תעשה יביא לשינוי כל שהוא.
כמו שנאת היהודים בעולם הנוצרי שנבנתה על תשתית המיתוס של היהודים ''רוצחי האל'', וכמו שנאת היהודים בגרמניה שנבנתה על תשתית המיתוס של ''הסכין בגב'', כך גם שנאת ישראל לה אנו עדים בימינו אלה נבנית כל כולה על תשתית של מיתוס שהוא שקר. מיתוס ''הפלישה הציונית'', מיתוס ''הכיבוש'', מיתוס ''הדיכוי'', כל אלה חברו ביחד ליצור קרקע פוריה עליה צומחת שנאת ישראל חסרת מעצורים, שנאת ישראל בשמה ניתן להצדיק כל מעשה זוועה, שנאת ישראל בשמה ניתן להעמיד סימן שאלה על עצם קיומה של מדינת ישראל.
ההתעסקות האובססיבית של חוגי האינטלקטואלים הליברליים במערב עם ישראל ו''פשעיה'', תוך התעלמות מוחלטת, ואפילו מתן תמיכה, לפשעים מהזוועתיים ביותר שנעשים ע''י אחרים היא תופעה שאין לה שום תשובה במסגרת ההיגיון. לכולם יש סיבות ותירוצים מפה ועד להודעה חדשה כדי להצדיק את ההתנהגות הזאת. זו אף פעם איננה אנטישמיות. זו תמיד ''ביקורת לגיטימית'' על מדינת ישראל. זה מזמן הפך להיות עלה התאנה הסטנדרטי של מחרחרי שנאת ישראל: ''בכל פעם שמבקרים את מדינת ישראל, אתם מכנים זאת אנטישמיות''. כמה שזה נשמע נדוש, זה עדיין נשאר נכון. זה עונה בצורה לא רגילה על ההגדרה של מי הוא אנטישמי אותה ראיתי לא מזמן:
An anti-Semite is someone who hates Jews more than is absolutely
.necessary
אין מדובר פה לא בביקורת ועל אחת כמה וכמה לא בביקורת ''לגיטימית''. זה גם לא, כפי שלפעמים מנסים להציג זאת, ש''מאיתנו כיהודים מצפים ליותר''. כל מה שה''מבקרים'' האלה חושבים או אומרים על מדינת ישראל אינו אלא ניסיון לתת לגיטימציה לרגשות שנאה שהיו נטועים אצלם בהכרה מקודם; ניסיון לרציונליזציה של שנאה שהיא במהותה בלתי רציונלית.
אסיים בהערה אישית. בדרך כלל אינני מתרגש מהתגובות למאמרי. כאשר הן לעניין אני מתייחס אליהן, וכן כאשר יש בהן טעויות עובדתיות. אבל הפעם אינני יכול שלא להביע את ההתרגשות שתקפה אותי כשראיתי את תגובותיו של ספירו. הפעם זה ממש נגע ללבי.
מאז שהתחלתי לקרוא ולהשתתף בפורום, לא זכור לי מיקרה אחד בו ספירו כיבד פתיל דיונים יחיד בחמש (!) תגובות שונות, כפי שהוא עשה בתגובה למאמרי על השנאה מבית. קראתי את תגובותיו של ספירו אחת לאחת בעיון ולא יכולתי שלא להתפעל מהרמה, מההתייחסות לגופו של עניין, מהמבנה הלוגי, שכלל מובאות ומראי מקום, ומהתשובות הענייניות לכל אחת מהתיזות שהעליתי בדברי. אני ממליץ בכל לב לכל משתתפי הפורום להיכנס לפתיל המתאים ולקרוא את דברי ספירו כמודל של איך מנהלים דיון ענייני.
|
|
|
חרושת השנאה - הערות לסיכום
