|
|
|
גדעון ספירו
* האגודה לזכויות האזרח בישראל יצאה במודעה תחת הכותרת ''מבצע חיסול זכויות אדם'' המתריעה על פשעי מלחמה המתבצעים על ידי ממשלת ישראל וצה''ל במחנה הפליטים ג'נין. במודעה נאמר כי עשרות גופות נערמות בבתים וברחובות; בתים נהרסים על יושבים ושכונות שלמות נמחקו; משפחות מגורשות מבתיהן; אין מים, אין מזון, אין חשמל - ילדים ותינוקות בסכנת התייבשות; תושבים המנסים לצאת מבתיהם ולהצטייד במזון, נאלצים לנוס חזרה מפאת ירי חיילי הכיבוש הישראלי; הצבא לא מאפשר פינויים של פצועים והם מדממים למוות. ''האגודה לזכויות האזרח בישראל מתריעה בכאב עמוק, כי פשעי מלחמה מבוצעים על ידי כוחות צה'ל בשטחים'' - לשון המודעה. האגודה לזכויות האזרח היא גוף מתון המנוהל על ידי עורכי דין זהירים, השוקלים כל מלה במאזניים מאד עדינים. אם הם הגיעו למסקנה כי אין מנוס אלא לומר בפירוש כי בג'נין מבצע צה''ל פשעי מלחמה, אזי המצב חמור לאין שיעור. כל אדם בעל מצפון חייב להצטרף לקריאת האגודה ''בל נאבד צלם אנוש''.
* באינטרנט מתנהלת עתה עצומה שתוגש לפרופסור ב. סמואלסון, יו''ר מועצת המנהלים של ועדת פרס נובל לשלום, הדורשת לשלול משמעון פרס את פרס נובל לשלום. בעצומה נאמר כי משעה ''ששמעון פרס הינו שותף לפשעים נגד האנושות של ממשלת שרון'' יש לשלול ממנו את הפרס, שאם לא כן, כבודו ויוקרתו של הפרס נרמסים.
אין לי בעייה עם העצומה. רעיון השלילה נראה לי נכון וצודק, והייתי בדרכי לצרף את שמי לעצומה.
שיטת העצומות באינטרנט מאפשרת לכל חותם להוסיף מספר הערות אישיות, המבטאות את השקפותיו או ממקדות את תשומת הלב לנושא שמאד חשוב לחותם. אשר על כן החלטתי, בטרם חתימה, לבדוק מי בחותמים, ומה בפיהם.
כאשר נכנסתי לאתר לפני מספר ימים, עלה מספר החותמים על אלפיים, ויתכן כי בשעת כתיבת שורות אלו הוא כבר חצה את גבול שלושת האלפים ויותר.
מרבית החותמים הם ערבים, חלקם הגדול מארצות ערב, וזה נראה לי טבעי, שהרי העניין קרוב לליבם במיוחד. אמנם חלק לא קטן מהחותמים הסתפק בשם פרטי בלבד, אבל הייתי מוכן לספוג זאת. הבחנתי גם בחותמים מישראל, מארצות ארופה, ארצות הברית ומדינות נוספות, אולם, כאמור, הם היו במיעוט. עובדה זו כלל לא הפריעה לי לצרף את שמי כי הרי אני רגיל להיות במיעוט. מה שמנע ממני בסופו של דבר להצטרף לעצומה, הן כמה מההערות של אי אלו חותמים. כמו למשל: פרנק פריסינה, חותם מספר 2063 כתב: ''היהודים הם הנאצים של המילניום החדש''; טרזה מנקוסו, חותמת מספר 2166, כתבה: ''הביאו למשפט את כל הציונים המתחבאים בישראל שהיו אחראים למותם של מיליוני נוצרים בשעת המהפכה הרוסית ולאחריה''; עומר לוטפי, חותם מספר 2034, כתב: ''לא בלבד שיש לקחת מפרס את פרס נובל, יש לגנותו ולתלות אותו עם שרון וכל כנופיית פושעי המלחמה הישראלים''.
מאחר ואני נגד עונש מוות, ואינני חושב שבישראל מתחבאים ציונים האחראים למותם של מיליוני נוצרים ברוסיה, ובוודאי שאיני מסכים עם ההערה הגזענית ש''היהודים'' הם הנאצים של המילניום החדש, החלטתי שחלקי לא יהיה עימהם ולא חתמתי על העצומה. גם את השנאה יש למקד בכתובות הנכונות ולא להתפרע לתוך הכללות גזעניות שאין בינן לבין העצומה ולא כלום. אסתפק בשליחת מכתב אישי לוועדת פרס נובל לשלום, בו אביע את עמדתי בזכות שלילת הפרס לפרס.
* הוגו צ'אווס, נשיא ונצואלה הודח השבוע על ידי חבורת קצינים מצבא ונצואלה, ומיד הושבע במקומו לנשיא זמני, פדרו רמונה אסטאנגה, נציג קהילת העסקים. צ'אווס נבחר לנשיא בבחירות דמוקרטיות, ולכן מותר היה לצפות מהנשיא בוש, לגנות מיד את ההפיכה הצבאית, ולהודיע כי לא תזכה להכרה ושיתוף פעולה מצד ארה''ב. אל נשכח כי כל נאום של הנשיא בוש בו הוא מדבר על מאבק נגד הטרור הבין-לאומי, הוא עושה זאת תמיד בשם ''החופש הדמוקרטיה ואנשים אוהבי חירות''. אבל לא כך קרה. דוברו של הנשיא בוש כמו גם יועצתו לביטחון לאומי, קידמו את ההפיכה בברכה.
הכיצד? קצת רקע: צ'אווס נבחר לנשיאות בקולות העניים והמרודים של ונצואלה. על אף שונצואלה היא יצואנית הנפט הרביעית בעולם, יצוא שמניב הכנסות של מיליארדים, אין ההמונים שותפים לפירות אלו. כספים אלה נשארים בידי קבוצה קטנה של בעלי הון, וונצואלה שקועה בעוני נורא. למעלה מ- 60 אחוזים מתושבי המדינה חיים מתחת לקו העוני כפי שקבע אותו האו''ם, כלומר הכנסה של פחות מדולר ליום. צ'אווס הבטיח לשנות את התמונה, להילחם בעוני, לקחת מהאריסטוקרטיה הפיננסית את זכויות היתר ולחלק את ההכנסה הלאומית בצורה יותר צודקת.
מאז שנבחר לנשיא ב- 1998, הוא טרם הצליח לשנות את מפת העוני בונצואלה. הכל עדיין בגדר הבטחות. הוא היה עסוק בעיקר בייצוב שלטונו על ידי שינוי החוקה, מינוי שופטים חדשים וכו', שינויים שאושרו במשאל עם.
הנשיא צ'אווס בוודאי לא היה חף משגיאות וחטאים. אולם די היה באפשרות שינגוס מעט בבעלי ההון ובעלי הקרקע הגדולים, כדי שארה''ב תתמוך בהפיכה צבאית, בניגוד מוחלט ליומרותיה להנהיג את העולם החופשי. במלים אחרות, כאשר הדמוקרטיה עומדת מול זכויות היתר של בעלי ההון, אז בוש וממשלו שמים פס על הדמוקרטיה ושולחים אותה לכל הרוחות. אלא שהעם בונצואלה, וחלק מהצבא שנשארו נאמנים לצ'אווס, ביטלו את ההדחה, ותוך 24 שעות הוא שב לארמון הנשיאות. ובוש צריך עכשיו לאכול את הכובע.
(הטור ''סמרטוט אדום'' פורסם ב''כל הזמן'', שבועון ''מעריב'' בירושלים, ביום שישי, 19.4.2002).
|
|
|
''סמרטוט אדום'' /טור שבועי
