|
|
|
סמרטוט אדום - טור שבועי
גדעון ספירו
אירן וישראל - המשותף והמבדיל
לפני ימים ספורים שוחררו מהכלא באירן אחרוני האסירים היהודים שהורשעו בריגול למען ישראל. בשעתו היכתה הפרשה גלים. הם שוחררו בטרם ריצו את מלוא עונשם. בישראל טענו כמובן שמדובר בעלילה, אבל כך טענו גם בשנות החמישים של המאה ה- 20 כאשר התגלתה רשת הריגול והחבלה של יהודים אזרחי מצרים וחבריה הועמדו למשפט באשמת ריגול בשרות ישראל. שניים מחברי הרשת הוצאו להורג והשאר ישבו שנים בכלא. לימים, כאשר שוחררו ובאו לישראל, התברר כי כל ההאשמות של התביעה המצרית היו נכונות וישראל אכן הפעילה אותם למטרות ריגול וחבלה.
אינני יודע אם האסירים באירן שוחררו מפאת לחץ בינלאומי כפי שטוענים אלה שפעלו למענם, או שהדבר נעשה במסגרת חנינה לרגל חג דתי, כפי שטוענים שלטונות אירן. בין כך ובין כך, טוב ששוחררו כי אין ספק שההליך המשפטי היה פגום בלשון המעטה ולא תאם נורמות של מדינה דמוקרטית.
במשפט באירן מילא התובע גם את תפקיד השופט. גילום התובע והשופט באדם אחד, הוא חיסכון ניכר בכוח אדם, וגם ההליך המשפטי מתקצר ומתייעל, שהרי במשטרים נוסח אירן אין צורך לדקדק בפכים קטנים.
דומני כי בעניין זה, של יעול התהליך, יכולה ישראל בהחלט ללמוד מאירן. במשפטי ריגול או נושאים אחרים הקשורים במה שקרוי ''ביטחון המדינה'', אין מערכת המשפט בישראל שונה מהמערכת האירנית. שופטי ישראל ממלאים במשפטים בעלי היבט ביטחוני תפקיד של זרוע מוארכת של התביעה. מה הטעם לבזבז את זמנם של השופטים במשפטים ביטחוניים שתוצאתם ידועה מראש, שעה שמערכת המשפט עמוסה ומפוקקת ואזרחים סובלים מסחבת של שנים? לכן, אין כל מניעה שהתובע או התובעת מטעם המדינה במשפטי ריגול ימלאו גם את תפקיד השופט או השופטת.
למשל, משפטו של לוחם החרות הפלסטיני מרואן ברגותי הספיק להעסיק כבר ארבעה שופטים. לפי פסיקתם עד כה, ברור שהם נוהגים כמריונטות המופעלות על ידי התביעה שמופעלת על ידי מערכת הצבא והשב''כ. משפטו של ברגותי יימשך עוד זמן רב, ובשיטה הנוכחית ימשיך להעסיק שלושה שופטים במחוזי ולאחר מכן, כשיוגש ערעור, עוד שלושה שופטים בעליון. האם לא מוטב לשחרר את השופטים למשפטים פליליים ואזרחיים מן המנין ולהעביר את תפקידם אל התובעת? היא תתבע, היא תרשיע, היא תפסוק, והיא תהיה גם רשות הערעור לעליון.
ממילא השופטים לא ינהגו בשונה ממנה.
מי שהורשעו בישראל בעבירות ריגול צריכים לקוות כי גורלם יהיה כגורל היהודים שהורשעו בריגול באירן, כלומר, שישראל תנהג בהם בפחות קשיחות, תלמד מאירן מתינות והתחשבות בדעת הקהל העולמית, ותשחרר אותם בטרם ריצו את מלוא עונשם.
חשבון נפש
בטורי האחרון עוררתי זעמם של מספר קוראים כאשר כתבתי כי נחישותם של הלוחמים ואנשי הגרילה הפלסטינים שנאבקים בכיבוש הישראלי, מזכירה לי את נחישותם של מורדי גיטו ורשה במאבקם נגד הכובש הגרמני. הכוונה היתה בראש ובראשונה לאותם קווי דימיון של מעטים מול רבים, של לוחמים מצויידים בנשק דל מול אויב עדיף במספרו ובחימושו.
דומני כי ההשוואה לא היתה מלאה ואני צריך להשלימה. יש לומר ביושר כי לא רק הלוחמים בכיבוש בשני המקרים מאופיינים בנחישות ובגילויי גבורה, גם הצבא הנילחם מולם גילה ומגלה סימני היכר דומים. אין ספק כי הצבא הגרמני הכובש שדיכא והביס את המורדים בגיטו ורשה עשה זאת בנחישות ובנחרצות, ואוליי היו אפילו חיילים גרמנים שבגין לחימתם קיבלו אות הצטיינות כלשהו, כפי שצבא הכיבוש הישראלי גילה נחישות בדיכוי הלוחמים בגיטו מחנה הפליטים בג'נין, וחייליו קיבלו אותות הצטיינות והוקרה ממפקדיהם על הצטיינות בלחימה. זהו נוהג מקובל בצבאות כיבוש, שמפקדיהם מחלקים מעת לעת אותות הצטיינות או תעודות הוקרה לחיילים שגילו מסירות לתפקידם הקולוניאלי. חיילים אמריקנים שנילחמו בויטנאם, או רוסים באפגניסטן, או בריטים ברחבי האימפריה, קיבלו אותות הוקרה על נכונותם להילחם ולדכא את ''המקומיים''.
שוב ושוב אני נשאל מדוע אני מתעקש על השוואות ביו ישראל לגרמניה הנאצית. תשובתי ברורה : בגלל קווי דמיון רבים. בגלל שבשני המקרים מדובר במשטרים גזעניים שהעם בחר בהם; בשני משטרים בעלי תודעה של שליחות היסטורית; בשני משטרים שחשים עליונות על שכניהם; בשני משטרים שהצבא והשרות בו מהווים ערך עליון; בשני משטרים המבקשים להרחיב גבולות בכוח הנשק; בשני משטרים שנוהגים בכבושים באכזריות רבה.
בגרמניה כמו בישראל הפשיזם אינו מלווה רק בבריונות. בשני המקומות מדובר גם בהרבה אידיאליזם, באמונה עמוקה ובמסירות לרעיון.
קחו למשל את נוער הגבעות של המתנחלים. לצד בריונות יש בו לא מעט סימני היכר המזכירים את האמונה העמוקה של המדריכים והחניכים בתנועת הנוער ההיטלראית ''היטלר יוגנד''. הנוער בגרמניה הנאצית חונך להאמין ברעיונות המשטר ורבים גילו מסירות, הקרבה והתנדבו ליחידות עלית של הצבא הגרמני.
נוער הגבעות, דור שני למתנחלים, שעבר שטיפת מוח מגיל ינקות, הינו חדור אמונה ומסירות לרעיון הגזעני והמשיחי ומוכן להקריב למענו את חייו. (וגם את חיינו).
בשתי המדינות פעל (ובישראל עדיין פועל) הנוער הפשיסטי בגיבוי המשטר ובשליחותו. דומני כי אין עוד כיום מדינה בעולם בה פועלים צעירים ימניים גזעניים בשליחות המדינה. זה היה בעבר בגרמניה, באיטליה, בספרד, וזה קורה כיום בישראל.
במדינת ישראל של שרון, לפיד, איתם וליברמן מתקיים הכלל שהקורבן אימץ ערכים של התוקפן.
האם פרושו של דבר שהכל זהה? בוודאי שלא. כפי שהפשיזם האיטלקי והספרדי היה דומה אבל גם שונה מזה הגרמני, בשתי המדינות לא הוקמו מחנות השמדה, כך גם הפשיזם בישראל. יש בו קווי דמיון למשטרים פשיסטים אחרים, ובה בעת גם קווים שונים ומייחדים.
חדשות לבקרים ראוי לחזור על כמה מעיקרי הפשיזם :
''המדינה קודמת לכל וערכה מוחלט לעומת ערכם היחסי של יחידים וקבוצות חברתיות...הפרט חשוב רק במידה שהאינטרסים שלו תואמים את אלה של המדינה...המדינה היא מעל לחיי אנוש הפרטיים והקצרים, היא מייצגת את המצפון האימננטי של העם, היא ביטוי לרוח האנושית...הפשיזם מתקומם על רעיונות המהפכה הצרפתית. מול חופש שוויון ואחווה מציב הוא סדר, סמכות וצדק...הוא אנטי ליברלי באשר הליברליזם שולל את המדינה בשמה של זכות היחיד...לא העם יוצר את המדינה, כי אם המדינה יוצרת את העם...הפשיזם דוחה בשאט נפש רעיונות הומניטרים כלשהם והוא בז לחולשה ולרכות האישית...הנוער מחונך לפולחן הכוח והמלחמה בסיסמה האמן, ציית, לחום...מוטב לחיות יום אחד כאריה מאשר מאה שנה ככבש...עקרון השוויון הוא מאוס ואווילי'' (לקוח מהאנציקלופדיה למדעי החברה).
כאשר אנו רואים כיצד המשטר בישראל מתייחס לסרבני מצפון, כיצד הוא דורש מצעירים להקריב חייהם למען המשך הכיבוש והשליטה על העם הפלסטיני בשם הרעיון של ''ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל'', כאשר אנו רואים את הבוז ושאט הנפש המוקרנים מהשלטון כלפיי חפצי השלום, כאשר אנו שומעים וקוראים את העויינות השוטפת את מוקדי הכוח והשלטון בישראל כלפיי גרמניה המתנגדת למלחמה משום שלמדה את לקח עברה, כאשר אנו רואים את רדיפת המיעוטים בישראל, כאשר אנו רואים את המתנחלים ורבניהם הגזענים זוכים לתמיכה ולמימון מטעם המדינה כדי שימשיכו בשמה את בריונותם, לא קשה למתוח את קווי הדמיון בין ישראל לבין ההגדרות שהבאתי לעיל מהאניציקלופדיה באשר לפשיזם.
הפשיזם הישראלי טרם הגיע להבשלה של שלטון טוטליטרי מוחלט על אזרחי המדינה (בניגוד לזה המופעל על הפלסטינים בשטחים הכבושים). הפשיזם בישראל עדיין שולט מכוח הכרעות שנעשו בהליך של בחירות. מתנגדיו עדיין רשאים לבקרו, אולם איש אינו יודע לכמה זמן.
תפקידו של שוחר דמוקרטיה וזכויות אדם, הוא להתריע על קווי הדמיון בטרם שואה, בנסיון למונעה.
כובש נאור
בפעולת צבא הכיבוש בעזה נהרגו 11 פלסטינים ובתי אזרחים רבים נהרסו. דובר צה''ל הודיע כי ההרוגים היו ''חמושים'' ובבתים היו מחרטות שייצרו טילי קאסם.
למחרת התברר כי לא מחרטות ולא טילים, סתם הרס ורצח. מבין 11 ההרוגים 10 היו אזרחים. בבתים שנהרסו לא היו מחרטות.
כתב ערוץ 10 עשה לשם שינוי עבודה עיתונאית ראוייה וראיין את אחד הקורבנות. הוא רצף שעבד 30 שנים בישראל. מחסכונותיו בנה את ביתו. את ילדיו חינך לא להיות מעורבים בשום פעילות. זה לא עזר לו. בעקבות פעולת הטרור של צבא הכיבוש הישראלי נהרגו שני ילדיו, ביתו נהרס, וחייו קרסו. התוצאה? הוא עתה מועמד לפעולת התאבדות.
בשכם הרג צבא הכיבוש סבא ונכדו. למה לא? תמיד אפשר לומר שמישהו מכוח הכיבוש חשד שמדובר ''בחמושים''.
לא מתחרטים
שני הלוחמים הפלסטינים שחיסלו את מנהיג תנועת הטרנספר ''מולדת'' (אני משתמש במלה חיסלו רק כדי להדגים לימין עד כמה מלה זו היא חרב פיפיות) אמרו בראיון עיתונאי כי אינם מתחרטים. ''אתם רוצחים מנהיגים פוליטיים שלנו'', הם אמרו, ''ואנחנו מחזירים לכם באותה מטבע''.
האם מישהו חשב כי הם יביעו צער על מותו של המטיף לטרנספר פלסטינים?
האם אנשי לח''י שרצחו את שר המושבות הבריטי בקהיר במלחמת העולם השנייה, הצטערו על מעשיהם? מדוע שאצל לח''פ (לוחמי חרות פלסטין) זה יהיה שונה?
אני כבר שומע את זעקות המחאה של צבועי הימין, ''איך אתה יכול להשוות את חברי לח'י (לוחמי חרות ישראל) לטרוריסטים הפלסטינים?''
אהה, ועוד איך אפשר להשוות. כפי שאנשי לח''י נתפשו כטרוריסטים על ידי שלטון הכיבוש הבריטי, כך נתפשים לוחמי חרות פלסטין כטרוריסטים על ידי שלטון הכיבוש הישראלי.
זהו חוק אוניברסלי לפיו כל שלטון כיבוש רואה בנלחמים בו טרוריסטים, ואילו בני העם הכבוש רואים בהם לוחמי חרות.
ומיד עולה שאלה נוספת: האם אפשר לכנות את אותם אנשי גרילה שתומכים בערפאת או בחמאס או בג'יהאד לוחמי חרות? התשובה היא, כן בהחלט, כל עוד הם נאבקים לחרות משלטון כיבוש. תואר זה אינו מתייחס למשטר אותו הם רוצים להנהיג בקרב עמם, לכשיזכה בעצמאות. מי שממיר את מלחמת החרות לאחר שהושגה העצמאות במשטר אוטוריטרי מושחת (שחיתות-ראה הערך שרון), או שלטון הלכתי דתי, (ראה גם הערך מדינת הלכה יהודית), יסופח בהתאם לאינטרנציונל העריצות והסאוב.
הצעה הראוייה לאימוץ
שר החוץ של ארה''ב קולין פאוול אמר בראיון לטלוויזיה הרוסית, כי אם סדאם יעזוב את עיראק, לא תהיה מלחמה.
כמי שמתנגד למלחמה שארה''ב מתכננת נגד עיראק, אני סבור כי כל פעולה שיכולה למנוע אותה היא מעשה ראוי. עזיבת הרודן סדאם את עיראק הוא דבר ראוי, גם ללא איומי מלחמה, בוודאי אם מעשה זה ימנע את שפיכות הדמים.
אולם אני חושש שסדאם לא יענה להצעה. אם יש משהו משותף לסדאם ולדבליו בוש, הוא, שלשניהם לא אכפת מקטל המוני של אזרחי עיראק.
הלך הזרזיר אל העורב
הקואליציה החדשה היא שבת אחים גם יחד של אשכנזים עשירים. לפיד הוא איש ימין גס וכוחני וחבירתו לשרון היא הדבר הטבעי ביותר. הבה נזכור כי היה זה לפיד שהציע בשידור חי בטלוויזיה להניח שבע מכוניות תופת בערים פלסטיניות ולגרום לטבח המוני של אזרחים. הוא הפך את השרות הצבאי לערך עליון, תחליף לדת. זו ממשלה ימנית שתרע לעניים, תטיב עם העשירים ותתן לשרון ולמתנחליו להמשיך ולהתפרע בשטחים הכבושים. לפיד שרון ואיתם לא יביאו שלום, גם לא רווחה וצמיחה כלכלית. הם ימשיכו את מה שעשתה הממשלה הקודמת, רק בלי כיפות שחורות.
עיני לא צרה בהעדרותה של ש''ס מהממשלה, אולם באופן מעשי הדבר לא ישנה. שינוי לא השיגה שום דבר ממשי בתחום סיסמאותיה החילוניות. לא תהיה תחבורה ציבורית בשבת, לא יהיו נישואים אזרחיים ותלמידי הישיבות ימשיכו לא לשרת בצבא (טוב מאד. כמה שפחות חיילים בצבא הכיבוש, כך יותר טוב).
ההישגים היחידים של שינוי הם בתחום הכאילו. באשר לחוק טל ''תוקם ועדה'', זו הדרך הבדוקה לקבורת הנושא. בענין מעמדם של מאות אלפי האזרחים שלא יכולים או לא רוצים להינשא ברבנות ''תוקם ועדה''. עוד נושא שיקבר.
למרבה הבושה שינוי החילונית שותפה למינוח השערורייתי הדתי ''פסולי חיתון''. הם לא למדו בשינוי, כי במדינה נאורה אין אזרחים או תושבים שהם פסולי חיתון.
עתה נותר לעקוב אחר פעולת שרי שינוי במשרדיהם. כמה מקורבים יקבלו ג'ובים, האם ישמרו על כללי מינהל תקין או שיהיו מהדורה חילונית של ש''ס? האם ח''כ פורז, שר הפנים החדש, ימשיך להתעמר בפועלים זרים ובזוגות ''מעורבים''? הניחוש שלי: דבר מהותי לא ישתנה, גם שינוי החילונית לכאורה, מחוייבת קודם כל לעניין ''היהודי'' , והלאומן לפיד ידאג לכך שכל דבר לא יהודי ימשיך לסבול מאפלייה. לשוחרי זכויות האדם יש סיבה טובה לחשוש מלפיד כשר משפטים. הוא לא ירבה זכויות אזרח אוניברסליות. אם נזכור כיצד פעל כמנכ''ל רשות השידור, שם מחץ כל מי שניסה לנהוג על פי עקרונות חופש הביטוי, מותר לצפות לשר משפטים שיעמיק וירבה אפלייה וגזענות. דווקא שופטים בעלי כיפות סרוגות, כמו השופט המתנחל סולברג מהתנחלות אלון שבות, (שותף לפשע מלחמה על פי אמנת רומא של האו''ם) יראו באוכל נבלות וטרפות זה איש כלבבם.
|
|
|
סמרטוט אדום / טור שבועי
