|
|
|
חמור כחול-לבן
ההצהרה האוניברסלית והארץ שלנו
אריה פרלמן
מלחמתה של רוסיה בטרור הצ'צ'ני, זוכה לביקורת מטעם אירגונים שונים לזכויות האדם. אני קובע קביעה זו בזהירות ובהסתייגות - כיוון שמעולם לא שמעתי על ביקורת מעין זו באופן ישיר - ומעולם לא ראיתי מסמך שכזה.
אינני אומר שהוא לא קיים - גולשים חרוצים ממני ודאי יוכלו לשלוף אי-אלו דו''חות.
אך גם אם אמצא דו''חות שכאלה - עדיין לא יהיה בכך משום שינוי במגמה המרכזית: אין מסע שנאה עולמי נגד רוסיה; אין החרמה עממית ואקדמית ספונטאנית נגד אזרחים רוסיים; אין אף שגריר צרפתי או אחר בלונדון או בכל מקום אחר - שמעז לכנות את רוסיה ''מדינה מחורבנת''; אין ניסיונות להעמיד את ולדימיר פוטין ואת ראשי הצבא הרוסי לדין בבלגיה, הולנד או ב''בית משפט אלטרנטיבי'' בשטוקהולם; אין סדרות אינסופיות של מאמרים עויינים ומלאי ארס, חצאי אמיתות ועלילות בוטות - יותר או פחות - נגד רוסיה, נגד פוטין או נגד העם הרוסי ודתו הנוצרית-פרובוסלבית.
אין.
הדבר תקף באותה המידה כלפי כל מדינה בעולם שלוחמת נגד טרור בכל מקום ואתר. אם ישנה ביקורת - היא בדרך כלל הגונה, ואם לא הגונה - לפחות מעט מאוזנת; ואם לא מאוזנת - לפחות לא מפלצתית - ובוודאי לא בממדי-ענק שאינם עומדים בשום יחס לגודל המדינה ו/או לגודל הפשעים האמיתיים או המדומים שהיא מבצעת.
מישראל - לעומת זאת - מצפים לנהוג כמלאכית על-פני חלד.
לא ארחיב כאן בשאלה המרתקת ''מדוע'' - ולא אעסוק בהשלכות המדיניות והמוסריות של המצב המוזר הזה.
הפעם ברצוני לערוך תרגיל אינטלקטואלי קטן - ולבדוק מה היה קורה אילו היתה בוחרת ישראל - מרצונה החופשי - בבחינת ''יום ירוק'', נניח - להגביל את עצמה להוראות של ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, בכל הנוגע למלחמתה נגד הטרור הערבי.
הצהרה זו - אם מנסים ברצינות לחיות על-פיה - מקבלים רצון להתאבד תוך שבוע - אם לא תוך שבע דקות...
מסמך זה, בראיה ראשונה (וגם שניה, למען האמת), הוא מסמך סהרורי ומעופף מאין כמוהו, אך גם מרנין-נפש ומשובב-לב, מרחיב את הדעת ומשרה שלווה ונחת על רוח האדם הדוויה. אך אליה ושדה-קוצים בה: לא רק שיש בה תביעות על ואל-אנושיות, אלא היא מלאה גם סתירות שלא ניתנות כמעט ליישוב, ואם כל זה איננו מספיק - יש בה גם מרכיבים החורגים, לדעתי הרחק אל מעבר ל''זכויות אדם''.
לדוגמא:
סעיף כה
(1) כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה לבריאותם ולרווחתם שלו ושל בני ביתו, לרבות מזון, לבוש, שיכון, טיפול רפואי, שירותים סוציאליים כדרוש וזכות לביטחון במקרה של אבטלה, מחלה, אי כושר לעבודה, אילמון, זיקנה או מחסור אחר בנסיבות שאינן תלויות בו.
כבר הורונו חכמים, שכל ניסיון לכפות על החברה לספק לבניה את היסודות הנעלים הללו - מביא רק לתוצאות הפוכות. אבל מי קבע, בכל מקרה - ששיכון, ביגוד, דמי אבטלה ושירותים סוציאליים ''כדרוש'', הם ''זכויות אדם''? אולי גם ייכתב ''מכונית לכל אדם'' ודיינו...?
יסודות אלו הם בוודאי זכויות ''אזרח'' - במדינות שאכן קיימים שירותים כאלה, אבל לא בכל המדינות הם קיימים, ולא באותה המידה ולא באותו ההיקף.
אך מה שרציתי לבדוק, כאמור, הוא ההתאמה שבין ההצהרה הפאציפיסטית והתמימה הזאת לבין מלחמה בטרור. הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?
ובכן... כמעט!
גם אם בדוחק - אפשר לטעון - שאפילו על-פי התקנים המחמירים והמלאכיים של ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם - לא סוטה ישראל ממנה:
סעיף יד
(1) כל אדם זכאי לבקש ולמצוא בארצות אחרות מקלט מרדיפות.
(2) אין להסתמך על זכות זו במקרה של האשמה פלילית שמקורה האמיתי במעשי פשע לא מדיניים או במעשים שהם בניגוד למטרותיהן ולעקרונותיהן של האומות המאוחדות.
כמובן שנוסח ההצהרה הוא חיובי, דהיינו: ''הכל מותר - מלבד מה שאסור''. אך מכלל ההן אתה מבין את הלאו: אם מנסים מחבלים ערביים להסתתר מאחורי ''זכויות האדם'' על-מנת לשפוך דם - אין ההצהרה עומדת להם, כיוון שמעשיהם בהחלט עומדים ''בניגוד למטרותיהן ולעקרונותיהן של האומות המאוחדות''.
והסעיף הלפני אחרון:
סעיף כט
(1) כל אדם יש לו חובות כלפי הכלל, כי רק בתוך הכלל נתונה לו האפשרות להתפתחות החופשית המלאה של אישיותו.
(2) לא יוגבל אדם בזכויותיו ובחירותיו, פרט לאותן הגבלות שנקבעו בחוק על מנת להבטיח את ההכרה בזכויות ובחירויות של הזולת ואת יחס הכבוד אליהן, וכן את מילוי הדרישות הצודקות של המוסר, של הסדר הציבורי ושל טובת הכלל בתוך החברה הדמוקרטית.
(3) לעולם לא ישתמשו בזכויות ובחירויות אלה בניגוד למטרותיהן ולעקרונותיהן של האומות המאוחדות.
הנה כי כן, יש לאדם חובות כלפי הכלל, כגון שמירה על בריאות, תקנת וביטחון הציבור, ולפי סעיף קטן 2 ניתן להגביל אדם בזכויותיו ובחירויותיו, אם רוצים למלא את דרישות הצדק והמוסר והסדר הציבורי וטובת הכלל - שהם הגדרות כוללניות הן למלחמה נגד פשיעה פלילית והן נגד פשיעה אידיאולוגית ו/או חבלנית.
כאן בא גם סעיף קטן 3, ושולל את האפשרות להשתמש בזכויות כתירוץ לחבל בעקרונות האומות המאוחדות, כגון זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי; זכותה של מדינת ישראל להתקיים בשלום ובביטחון, חופשיה מאיומים בשימוש בכוח - לא כל שכן שימוש בפועל; וכגון זכותם של יהודים בודדים לחיים ולביטחון החיים והרכוש.
על כל אדם - ובכלל זה אדם ממוצא יהודי - חלה החובה המוסרית, לעניות דעתי - לשאוף להתקיימותן של המטרות הנעלות שבהצהרה זו. הצרה היא - כמו תמיד - הפרשנות לגבי אילו זכויות בנוגע לאילו בני אדם - ומהו האיזון הראוי בין זכויות שמתנגשות עם זכויות אחרות, או עם חובות אחרות (''כלפי הכלל'', וכלפי ה''סדר הציבורי'' וגו') - ומהי הדרך הטובה ביותר להגיע למימוש המטרות.
כן - היה זה תרגיל אינטלקטואלי קטן, ותו לא - וכך יש להתייחס אליו. אך בכל זאת יש בו כדי ללמד על צדיקותה היחסית של מדינת היהודים, אפילו בהשוואה למלאכי השרת.
קישורים:
לקרוא, לא להשתכר.
|
|
|
חמור כחול-לבן / טור שבועי
