בעיית ההרתעה של ישראל

רוני קליין

נתחיל בצד התאורטי עקרוני:
כושר ההרתעה הוא, במהותו, עניין של תדמית.
צד שרכש לעצמו כושר הרתעה מצליח להגן על האינטרסים שלו ללא הקזת דם ומשאבים.
הרתעה היא נכס אסטרטגי אך הוא אינו נצחי. מומלץ לחזק המרתיע לפעול מדי פעם כנגד מטרה קטנה וחסרת חשיבות כשלעצמה רק כדי ליצור הצגת תכלית ש''תתחזק'' את תדמיתו המרתיעה. איפוק כנגד איום מתפרש בתחילה כהפגנת עוצמה אך בנקודת זמן מסויימת רק איפוק, ללא הצגת תכלית מרתיעה, מתפרש כחולשה הגורמת לאובדן הדרגתי של כושר ההרתעה.
כעת מגיע השלב השני:
כאשר צד חזק מאבד את כושר ההרתעה שלו הוא לא מאבד בפועל את כוחו ואת יתרונו במציאות. הוא רק נאלץ להפעיל את כל כוחו ולשלם מחירים גבוהים כדי לנצח מלחמה שכלל לא אמורה היתה לפרוץ מלכתחילה לו היה שומר על כושר הרתעה.
ועכשיו תורו של הצד היריב לבצע טעות פטלית.
אחד מכללי ההשרדות הוא, שאם אתה לא נרתע מדבר שראוי להרתע ממנו - אתה משלם ביוקר. לפעמים גם בחייך!

בואו נראה איך הגענו למצב של היום.
במלחמת המפרץ ישראל נאלצה, בלחץ אמריקני, לא להגיב צבאית על מתקפת הטילים העיראקית כיון שבכך היתה מקלקלת לארה''ב את הקואליציה שהקימה עם מדינות ערביות להלחם בסדאם. למזלנו, פרק הזמן הקצר של מתקפת הטילים ומיעוט הנפגעים בישראל הגן במידת מה על ישראל מפגיעה בכושר ההרתעה. אם האירוע היה משפר את כושר ההרתעה של ישראל לא היינו עכשיו מצפים שסדאם ינסה לפגוע בנו שוב. נכון?

הנסיגה מלבנון היתה סיפור אחר.
ישראל נקלעה למבוי סתום.
צה''ל נכנס ללבנון כדי לסלק סכנה לישובי הצפון מצד אש''ף.
מסיבות פוליטיות שגויות (רצון לעזור לנוצרים לשלוט בלבנון ולחתום איתנו הסכם שלום) נשארנו בלבנון יותר מדי זמן, וכך גרמנו להקמתו של ארגון החיזבאללה שנתמך ע''י סוריה ואיראן.
כעת הבנו, באיחור, שהיינו צריכים לצאת קודם אך עכשיו לא יצאנו כדי להראות שאנו לא נסוגים תחת לחץ - מה שיגרום לאובדן כושר ההרתעה.
כיון שלא הצלחנו להכריע את החיזבאללה, שהסתתר בקרב אוכלוסיה אזרחית, נשארנו במבוי סתום. לא להקיא ולא לבלוע. החיזבאללה צבר יוקרה בעצם יכולת ההישרדות שלו מול צה''ל.

כיון שלא ניתן היה להגיע להסכם עם אף גורם מהצד השני אלא להשאר בלבנון ולהמשיך להקיז דם ללא תכלית החליט אהוד ברק לשבור את הסטטוס קוו, ולבצע נסיגה חד-צדדית ללא הסכם - גם במחיר פגיעה בהרתעה.
החישוב היה, שכאשר ישראל תיסוג לגבולות בינלאומיים מוכרים ע''י האו''ם לא תהיה לחיזבאללה ולסורים תואנה לתקוף את ישראל, ואם הם יעשו זאת בכל זאת - תגובתה הקשה של ישראל תהיה לגיטימית בעיני העולם.
הנסיגה המהירה (בלילה אחד) הביכה בתחילה את החיזבאללה וסוריה כיון שזה באמת השמיט מידיהם קלף תעמולה, שהם נלחמים לשחרור אדמה לבנונית מצבא כיבוש.
אך מהר מאד הם הסתגלו למצב החדש. מנהיג החיזבאללה, נסראללה, זכה לתדמית של מנהיג ערבי ראשון שגרם לנסיגה ישראלית ללא הסכם וללא תנאי (קרי, בריחה).

נסראללה חגג את נצחונו בנאום שחצני שבו הישווה את ישראל ל''קורי עכביש''.
המסר נקלט היטב אצל הפלשתינאים והיווה את אחד הגורמים להחלטה אסטרטגית של ערפאת לזרוק לפח את הסכם אוסלו ולפתוח באינתיפאדה במטרה מרחיקת-לכת: להכריע את הסיכסוך הישראלי-פלשתינאי באמצעות טרור. לא פחות.

אני רוצה לעצור כאן לרגע ולהבהיר לקוראים נקודה עקרונית - ללא קשר לעמדתם הפוליטית:
לרוב מקרי ההונאה, רמאות וערמומיות בחיים יש מכנה משותף:
הטעיה באמצעות מילים והכרעה באמצעות מעשים.
המעשים הם הנתון המכריע ליצירת תמונת מצב נכונה. אנו לא זקוקים למילים, להצהרות ולציטוטים כדי להבין מה קורה, ולמה אדם חותר. מספיק רק להתבונן במעשיו.
אדם, שמעשיו מדברים בעד עצמם אינו זקוק לצבא של דוברים, המקבלים משכורת כדי להדוף אי-נעימויות באמצעות הצהרות הזורות חול בעיניים, או בתדמיתנים העוסקים בהכל חוץ מת'כלס.
לפעמים, כדי ליצור הונאה מתוחכמת, נהוג גם לעשות מעשים מדומים לצורך הטעיה. אך אלה מעשים קטנים בהיקפם הבאים לפני המעשים הגדולים בהיקפם שאליהם התכוון מלכתחילה הרמאי. נותן בונבוניירה במתנה כדי לגנוב אח''כ מליון דולר.
זה גם לא מקרה, שערב פרוץ מלחמת יום הכיפורים המודיעין שלנו התלבט אם התרגיל המשותף של צבא מצרים וסוריה הינו הונאה או באמת תרגיל - על סמך מודיעין שבא מהאזנות, וסיים להתלבט לאחר שקיבל מודיעין על סמך תצלומי אויר.

חזרה לנסראללה:
אל תוטעו (כמו הפלשתינאים). אם נסראללה היה טיפש היינו מצפים להרבה יותר פעולות מחזבאללה כנגד ''קורי העכביש''.
בפועל, החיזבאללה עובר תהליך של התמסדות בהפיכתו למדינה בתוך מדינה בלבנון. זה מזכיר את התהליך שעבר על אש''ף בתחילת שנות ה- 80 והסתיים בבת אחת במלחמת לבנון.
החיזבאללה עבר למתכונת של מיני צבא סדיר. הקים מוצבים והתקרב ממש עד לגדר המערכת. מצד אחד זה מגביר את יכולת המודיעין של החיזבאללה ומקל עליהם לחדור את גדר המערכת. חטיפת החיילים שלנו היא דוגמא לכך.
מצד שני, יהיה לנו קל לפעול מול החיזבאללה היושב במטרות נייחות, ובמקרים מסויימים ניתן לשתק מקור אש אפילו במרגמה ולא להטריח את מטוסי חיל האויר.
כרגע, נסראללה מתייחס לפלשתינאים כמו מורה הצופה מהיציע בתלמידים שלו. מדי פעם נותן עצות, מחזק את המורל השפוף ופעם בכמה שבועות ''עוקץ'' את ישראל בפעולת טרור סימלית להראות שהוא קיים. פעולות רציניות של אש מסיבית, מגה פגוע או ירי טילים וקטיושות הוא יכול לעשות רק פעם אחת. הוא יודע זאת ולכן שומר את העיתוי למשהו אסטרטגי גדול באמת: פתיחת חזית נוספת ערב ההתקפה על עיראק או במהלכה.

ומה בנוגע לפלשתינאים?
זמן רב מדי הם בצעו פעולות טרור ופיגועי התאבדות מול תגובה ישראלית צמחונית ולא יעילה.
בתקופתו של ברק היה זה מהשיקול להשאיר פתח לחזרה למסלול מדיני, וכן מאילוצים מדיניים מול האמריקנים. או, במילים אחרות, אי קריאת המפה בזמן.
פעולות צמחוניות אלה לא רק שלא היו יעילות במניעת טרור (ירי טילים על מבנה ריק. זוכרים?) אלא שהן אישרו בעיני הפלשתינאים את תדמית ''קורי העכביש''.
האסימון נפל לרבים מאיתנו ביום בו בוצע הלינץ' בחיילי המילואים ברמאללה.
אני זוכר את עצמי ממלמל במקום העבודה: ''איבדנו את ההרתעה''.
ואכן, סקרים הראו אח''כ כי מאירוע זה ואילך ירדה הפופולריות של ברק באופן דרמטי לבלי שוב ועד לתבוסתו בבחירות לשרון.

המגמה השתנתה במבצע ''חומת מגן''.
לראשונה נתקלו הפלשתינאים בתגובה חזקה, נחושה ומתמשכת מצד ישראל.
בעת אחד מימי המבצע הייתי במקום שעבדו בו אנשי תחזוקה ערבים ישראלים שצפו בשידורי הטלויזיה של ''אל ג'זירה'' מהשטח. הייתם צריכים לראות את החלחלה בפניהם כאשר בראיונות טלפוניים ממקומות נצורים (במקרה זה היה מקבטיה) רואיינו אנשים. לא הבנתי את המילים אבל הבנתי את המנגינה: היסטריה! לא רע בשביל ''קורי עכביש''.
זה מה שקורה כאשר לא נרתעים מדבר שראוי להרתע ממנו.

שליטת צה''ל בשטח הגבירה את יעילות איסוף המודיעין שלנו ויכולת הסיכול.
אנו, כיום, בעיצומה של מלחמת התשה הדדית מבחינת חוסן האוכלוסיה, מבחינה כלכלית וכמובן בעימות צבאי יום יומי, וביחסים של צייד-ניצוד משני הצדדים לסרוגין.
למרות שמדי פעם מתבצעים פיגועים קטלניים מהצד הפלשתינאי אפשר לראות כיצד הצד הפלשתינאי מתחיל להפנים את כשלון אסטרטגיית הטרור של האינתיפדה.
למעלה משנתיים של לחימה ללא הכרעה. ישראל לא יותר חלשה צבאית מלפני שנתיים. הפלשתינאים - כן.
ההרתעה של ישראל השתפרה מנקודת השפל אליה הגיעה אך לא חזרה לימיה הטובים.

ומה עכשיו?
אנו נמצאים ערב מלחמה אזורית שבו ארה''ב תתקוף את עיראק.
כללי המשחק הולכים להשתנות.
ההרתעה יורדת מגדולתה בימים אלה כיון שכל הצדדים כבר מיקמו את עצמם ויפעלו באופן כמעט אוטומטי ללא היסוסים רבים.
גורמי טרור שונים באזורנו ומחוץ לאזורנו צפויים לפעול. בתחילה כדי לחבל במאמץ האמריקני נגד סדאם ואח''כ כדי לנהל את מלחמת ההשרדות שלהם. זה השלב שבו הם ילמדו מה שקורה כאשר לא נרתעים מדבר שראוי להרתע ממנו.

להלן התרחיש הצפוי:
קבוצה ראשונה: דמוקרטיות מערביות
ארה''ב, בריטניה וישראל.
נגד
קבוצה שניה: קיצוניים מוסלמיים ודיקטטורות שונות (בוש מכנה אותם ''ציר הרשע'').
עיראק מול ארה''ב, וכנראה גם ישראל.
חיזבאללה מול ישראל (ואולי גם ארה''ב) עם סיוע מצד סוריה ואיראן.
פלשתינאים, השומרים כרגע כוחות לקראת המלחמה, נגד ישראל (ואולי גם ארה''ב).
אירגוני טרור מוסלמיים תחת קורת גג של אירגון אל-קאעידה כנגד כל ''אוייבי האיסלם'' כהגדרתם. תחת הגדרה זו נכללות ארה''ב, ישראל, בריטניה ואולי גם רוסיה.
ואם זה לא מספיק אז גם:
קוריאה הצפונית, ספקית טילים וטכנולוגיה גרעינית לאיראן, כנגד ארה''ב.
בכל הבלגן הזה, המתחיל להזכיר מלחמת עולם, צריך לזכור לקח אחד מההסטוריה:
אתה יודע איך מתחילה מלחמה אבל אף פעם לא יודע איך היא תסתיים.

קישורים:
מאמר זה מתפרסם במקביל גם באתר iwomen.