|
|
|
מבט אפור
אלכסנדר מאן
בגרמניה, סוף השנה האזרחית החדשה מלווה תמיד בפניות לתרומה ולצדקה עבור ארגונים מארגונים שונים, החל מקבוצות אקולוגיות המעוניינות בשימור זני חיות נדירים, וכלה בקבוצות העוסקות בנושאי זכויות אדם, הקצאת מענקים לפרוייקטים שונים ברחבי העולם השלישי ועוד.
לפני כשבועיים התדפק על דלת ביתי אדם מבוגר וחביב, המתרים אנשים למען בניית בתי יתומים באפריקה הרחוקה במקרה זה. ולאחר תרומה צנועה מצידי הסכים לשבת במטבח על כוס תה חם, ולספר מעט על תלאות החיים והעולם. הגרמנים אינם תורמים הרבה השנה, רטן ביבושת מנומסת, ונימק זאת בתחושת המשבר הכלכלי באירופה ובגרמניה. האנשים מחזיקים את ידם קפוצה ואינם מוכנים לערוך לתרום לפרוייקטים להם תרמו בעבר. שתקתי ונתתי באדם מבט אפור. האם השתנה משהו בדעת האנשים, ברצונם או בנכונותם לתרום כספים? כן, הוסיף האיש ורטן, יותר מתמיד רוצים האנשים לדעת בדיוק לאן הכספים זורמים. כל זמן שהמדובר בפרוייקטים הקשורים למסיון, לכנסייה או לארגוני זכויות אדם בעולם השלישי עפ''ר אין הם מקמצים ידם, אך הדבר נראה אחרת ברגע בו מדובר בכספים למדינות מוסלמיות, או סתם לחברות מוסלמיות. אתה מבין, המשיך האיש, האנשים פתאום שואלים שאלות; מדוע המוסלמים לא תורמים לעצמם, או מנין לי לדעת שלא צומחים במקומות האלה בן לאדנים חדשים...כמעט תמיד הם חוזרים על דעות קדומות ששמעו. מצער לשמוע דיעות גזעניות כאלו.
בעוד האיש המשיך ולגם מכוס התה החם, החלטתי לשאול אותו שאלה נוספת; אולי ידוע לו מה המצב בתרומות לארגונים פלסטינאים, הקשיתי, אולי שמע משהו מידידים או מכרים שעוסקים בתרומות לשטחים הכבושים? פיו של בן שיחי התעוות משהו ונאנח; דווקא בנושא זה מסתבר שהוא מכיר לטענתו מספר אנשים וקבוצות קטנות העוסקות בתרומות לנושא הפלסטינאי. העניין די אבוד, השיב והישיר מבטו, הרבה רצון לתרום לפלסטינאים אין. הם לא נתפשים יותר כקורבנות אצל הרבה אנשים, אלא כ...עוד קבוצה מוסלמית בעייתית, וזה חדש. משהו חדש.
כיצד אתה מסביר זאת, שבתי ושאלתי.
לא יודע, השיב בן שיחי, זו הרי בושה; הפלסטינאים זקוקים לכספים רבים כדי לשקם עצמם, ודווקא בשנה זו של האינתיפאדה מורגש חוסר רצון באירופה לתרום לאנשים אלו באופן פרטי, דבר שהוא מגנה בכל תוקף. המשכתי ושאלתי על כספי תמיכה ועזרה לפלסטינה שזרמו לחשבונות בנק פרטיים, על שחיתויות בשלטון הפלסטינאי שמוכן לראות את נתיניו רעבים ולהעביר מליונים לנבחריו ועוד.
לא פשוט, לא פשוט, הסכים בן שיחי, אבל מה אנחנו יכולים לעשות כאן באירופה? אנחנו חייבים לעזור להם כדי שלא יהפכו לעוד יותר פונדמנטליסטים ושלא יבחרו בדרך הטרור... אני אישית לא מחבב את ערפאת, אבל אני חושב שחייבים לתרום כספים לבניין פלסטינה, אבל... כמו שאמרתי, התרומות למוסלמים ברחבי העולם נמצאות בירידה דרסטית. זה חדש בשבילנו.
הבטתי בבן שיחי וניסיתי כאילו לנחש את מחשבותיו. הדבר לא נעם לי היות ולפתע נראה כי האיש עצמו מודע לדילמה שהעלה, וכמו מתוך אינרצייה פנימית המשיך והסביר בשטף דיבור כי כספי ארגונו מופנים בעצם ובעיקר למטרות נוצריות ברחבי אפריקה. הנהנתי בחיוב ורמזתי כי אני רואה בעין יפה פעילות זו, אולם מסתבר כי האיש ביקש פעם נוספת לשוב לבעייה האחרת שהעלתי, אשר כפי הנראה לא נתנה לו מנוח: צריכים לתרום גם למוסלמים, הוסיף ביבושת, הרי אלה אינם תורמים אחד לשני, מחוץ לארגוני הפונדמנטליסטים שזה כמובן אינו רצוי, היות והם עורכים מאניפולציות רגשיות עם כספים אלו. חייבים לעשות משהו בנדון...הבחנתי כי השיחה החלה להיעשות מבחינתו רגשית וחתכתי פעם נוספת לכוון אפריקה השחורה, ועל הפרוייקטים החשובים הממומנים בה, וכיוצא בזה. ליד דלת היציאה בסוף השיחה הארוכה כנראה בכל זאת לא היה יכול להתאפק, וחזר לנושא שהודחק במכוון במטבח: אתה יודע, אם הייתי מדינת ישראל הייתי תורם לפלסטינאים הרבה כספים באופן ישיר לרווחה ולעזרה, אני חושב שזה היה עוזר יותר מכל דבר אחר למניעת טרור. ככה צריך להיות.
שתקתי והתבוננתי בו בקורת רוח, וכמו בדרך אגב הוספתי לאחר רגע כי גם אני הייתי נוהג כך, אילו רק הייתי יודע למי בדיוק צריך לתת כספים אלו, על מנת שלא יחזרו וייעלמו במקומות אחרים. בן שיחי העדיף הפעם לשתוק, כאילו ביקש להתעטף עם מחשבותיו אלו לבדו. נפרדנו באופן ידידותי והאיש המשיך בדרכו להמשך משימתו.
כמו לפני כל סוף שנה מתמלאת הטלביזיה בתוכניות סקירה של השנה החולפת, ובניתוח נכונות המגמות שנובאו בתחילת השנה עבור שנה זו. לצורך העניין שידר ערוץ טלביזיה גרמני יוקרתי משדר תעודה מעניינת במיוחד על מכוני מחקר שכל מטרתם היא לנסות ולחזות את העתיד הטכנולוגי וכלכלי על סמך נתונים מצטברים שנאספו ממקומות שונים בעולם.
מסתבר כי בגרמניה קיימים מספר מכוני מחקר מסוג זה, אשר נהנים מהקצבות פדראליות שונות לצרכי העמדת תיזה כללית או פרטנית עבור נושאים הנבחרים בקפידה מראש. עורכי משדר התעודה בחרו להתרכז בפרוייקט מסויים שעוסק מזה מספר שנים בתחום זה, ומנסה לחזות ולתאר שינויים אפשריים בתחומי טכנולוגייה, כלכלה, איכות הסביבה, מדע ועוד שורה ארוכה של נושאים אשר מטבעם אינם פוליטיים.
מבט אחד זריז ואפור על תחזיות ופרוגנוזות שונות שהופרחו ונשמעו בסביבות שנת 2000 מראה מהו המרחק האדיר בין החזון למציאות המתהווית. מסתבר כי קבוצות שלמות של חוקרים שהועסקו במסגרת פרוייקט זה שגו לחלוטין בצפיית התפתחויות העתיד בתחום הכלכלי. גם בתחום הטכנולוגי ובהתפתחות שוק הטלקומוניקצייה היו הבדלים ברורים בין החזוי למצוי, והשאלות שהוצגו במשדר זה היו מדוע וכיצד מגיעים חוקרים שונים למסקנות שאליהם הגיעו, ומדוע טעו בחיזויים שונים.
מחקרים הם דבר אחד ומציאות אינה יכולה להחזות מראש, טענו הללו להגנתם והוסיפו כי לא היו יכולים לקחת בחשבון את פרשת אנרון או את אירועי הטרור בניו יורק, שמטבע הדברים לא היו יכולים להצפות מראש.
על פריט אחרון זה דומה כי איש אינו חולק, אולם מה הטעם במחקרים האמורים לחזות התפתחויות כלכליות וטכנולוגיות אם אינם יכולים לעמוד במבחן המציאות המשתנה, אשר אותה אין ממש לחזות בפרטים, שאלה שבאופן מפתיעה לא הוצגה במסגרת משדר תיעודה זה. הנימה כללית שביקשה בכל זאת לשלוט בכיפה היתה העובדה שהעתיד אמנם אינו ניתן לחיזוי מלא, אך אין בפרט זה מלמנוע את הרצון לנסות וחקור אפשרויות התפתחויות עתידיות אם התנים הבסיסיים למחקר שכזה מצויים וקיימים, בבחינת ''אם יש קמח יש תורה'' לצד מה שנראה כמספר מקומות עבודה בסטטיסיקת האבטלה החודשית.
חוקרים אחרים ובלתי תלויים שאינם קשורים לפרוייקט זה נתחו את המגמה וטענו כי מטרתם של מחקרים אלו הוא ליצור אקלים חיובי בקרב משקיעים לצד יצירת אווירה כלכלית של בטחון ויציבות, ועל כן ממומנים מחקרים אלו ברובם על ידי הגופים אותם הם אמורים לחקור. תוצאות לא מעודדות או נימה פסימית אינה רצוייה במקרה זה, ולכן נשמעות התחזיות ברוב המקרים אופטימיות ובעלות מסר בונה וחיובי כלפי העתיד, היות לפרוגנוזות אלו עצמן אפקט מעצב לכשעצמו, וכאן גם אולי התבטא המסר המעניין שהגיח מתוכנית זו: התחזית יוצרת במידה רבה את הביקוש ואת האווירה המתאימה, ואם התחזית מראש תהיה ענייה וזהירה במיוחד, עלולה היא להשפיע באופן פסימי ובלתי רצוי על מציאות מתהווה.
האם דבר זה נכון גם פוליטית? לטענת חוקרים בלתי תלויים אלו התשובה חיובית, ויצירת אקלים חיובי היא תנאי ראשון לכל התקדמות פוליטית אפשרית, גם אם דבר זה נעשה על חשבון מציאות אפורה ובלתי מלבבת במיוחד. במילים אחרות: מתן זריקות עידוד לעתיד טוב יותר יגרמו לעתיד להיות טוב יותר, לפחות בפתירת סיכסוכים קיימים וסיכסוכים עתידיים. נקווה שצדקו לפחות במקרה זה.
דוגמא מעניינת לדבר חשוב ומעניין שנכשל בגרמניה השנה הוא הנסיון לערוך רפורמה בחוקי ההתאזרחות במדינה זו. חוקי האזרחות הגרמנית מבוססים על חוק הדם משנת 1911 לצד צדדים אתניים נוספים הכרוכים בקבלה אוטומטית של הדרכון הגרמני, וכמובן שחוקים אלו מעוותים את המצב עבור אלה שנולדים בגרמניה להורים זרים, ודבר זה בא לידי ביטוי בשלושת הדורות האחרונים מאז סוף מלחמת העולם השנייה: המיעוט הטורקי, אשר בינתיים צמח וגדל, אינו מקבל אוטומטית את הזכות לאזרחות גרמנית מרגע לידתו בגרמניה, כפי שהדבר לדוגמא נהוג בארה''ב ובמקומות נוספים בעולם, ויכול לקבל זאת לאחר תהליך התאזרחות בגיל בוגר בלבד, שבמסגרתו על המקומי-המתאזרח לוותר על דרכון מוצאו.
הקואליצייה האדומה-ירוקה ברשותם של שרדר ופישר ניסתה לשים סוף למצב בלתי נסבל עבור דור המהגרים השלישי להגדרתם, והתרגיל שמצאו היה מעניין: כל מהגר בן דור שלישי יקבל אוטומטית גם את הדרכון הגרמני, ובגיל 18 יצטרך לבחור בין הדרכון הגרמני לדרכון ארץ מוצאו, בו הוא אוחז מתוקף אזרחות הוריו. הפואנטה בתרגיל זה היתה למעשה העובדה כי כלל לא ברור אם אדם צעיר בגיל 18 יוכל להחליט מבחינה רגשית עבור אחד משני הדרכונים, בדיוק כמו במשפט שלמה, וכך באופן גמיש ופרגמטי יישאר ככל הנראה עם שניהם - שהרי ניתן לשער כי גרמניה בשל עברה לא תעז לשלול אזרחות ודרכון פעם נוספת מבני אדם המוגדרים כמיעוטים.
התרגיל עבר יפה, והצליח להיות מאושרר בבית נבחרי מועצת המדינות (Bundesrat) למרות תיק''ו נדיר שנוצר בהצבעת האישרור, כתוצאה משני קולות מנוגדים במדינת-מחוז אחת: רה''מ הסוציאל דמוקרטי הצביע עבור אשרור החוק, וסגנו השמרני ממשלת האחדות המשותפת במדינת-מחוז זו הצביע נגדו; יו''ר מועצת-המדינות קבע שלמרות שהדבר אמנם מוזר שראש ממשלת מדינת מחוז מצביע אחרת מסגנו הרי שבמקרה זה החוק מאושרר ומתקבל. עתה החליט בית המשפט העליון של החוקה בגרמניה שהתיקון לחוק ההתאזרחות בטל ומבוטל, ושלח אצבע מאשימה לנסיונות ותרגילים בלתי מקובלים בנסיון החלת התיקון. היתה זו אולי שעתם הגדולה ביותר של השמרנים בשנה זו, ויש לשער כי ביטול התיקון על יד בית המשפט העליון עוד ייתן אותותיו בעתיד בנסיונות חדשים לכל רפורמה מתבקשת בחוק התאזרחות זה.
דוגמא זו מראה אולי את גבולות האפשר בשינויים מתבקשי מציאות במדינה דמוקרטית למהדרין, אשר גם ללא כל איום חיצוני או פנימי של ממש מתקשה לקבלו. על רקע כישלון זה בתחום הפשוט של הענקת דרכון גרמני לדור שלישי להגירה נראית כל רפורמה ב''חוק השבות'' הגרמני כחלום באספמיה, חוק אשר כמעט ומקביל בתכניו ובצורתו למקבילו הישראלי.
המסקנה המתבקשת מתיאור ארוך זה הוא שאם כבר קיים קושי לערוך שינויים סטרוקטורליים בדמוקרטיה חזקה ויציבה, על אחת כמה וכמה עלול להתעורר קושי מסוג זה בדמוקרטיה בעלת נטיות תיאוקרטיות-קליריקליות מסוג ישראל, בה מצב הענינים האובייקטיבי והסובייקטיבי מורכב הרבה יותר.
דוגמא לדבר אחר, אולי חשוב פחות, שדווקא כן הצליח להשתנות השנה בגרמניה, היא הרפורמה בחוק המתיר פעילות בתי בושת. גרמניה, למי שלא יודע, גרמניה מיסדה כבר לפני שנים רבות את מקצוע הזנות המפוקחת ,והעיסוק בו הנו דבר חוקי בהחלט. היצאניות העובדות בתחומי גרמניה באופן מאורגן ומפוקח נשלחות לבדיקות רפואיות אחת לכמה זמן, וקיים פיקוח משטרתי ותברואתי הדוק על סצינה זו, לצד מתן רשיונות לפתיחתם של בתי בושת חדשים.
החידוש שאושרר בשנה זו מתייחס להגדרת הזנות כמקצוע לכל דבר עבור תשלומי הביטוח הסוציאלי השונים והפרשות לקרנות שונות, דבר עליו נאבקו היצאניות ואיגודיהן מזה שנים. עד לפני התיקון האמור היתה הזנות אמנם מקצוע חוקי בגרמניה, כל עוד נעשתה בפיקוח מסודר, אך בבחינת מקצוע ''שיש עימו קלון'', ועל כן לא היו יכולות העוסקות במקצוע זה להפריש תשלומי ביטוח שונים. מצב זה השתנה עכשיו מהקצה לקצה, והיצאניות בגרמניה זכאיות כמו כל קבוצת בעלי מקצוע אחרת לכל תנאי העבודה הנלווים מהחוק, להוציא תשלומי מס הכנסה, אשר המדינה מסיבותיה היא מסרבת לקבלן.
סיעת השמרנים בפרלמנט טוענת כי רפורמה זו עלולה לשיטתם להיות בחזקת דבר פרובלמטי מאוד עבור המדינה בטיפולה ביצאנית ''מובטלת'': כמו כל מובטלת אחרת היא זכאית יצאנית מובטלת לשירותי תווך ומציאת עבודה במקום אחר, שפירושו המעשי בשטח הנו שלשכת העבודה הגרמנית בנירנברג על כל שלוחותיה ברחבי גרמניה תצטרך במקרה זה לחפש בית בושת חדש עבור יצאנית מובטלת, שומו שמיים.
כך או כך הוויכוח על מעמד היצאניות ו''זכותן'' המוסרית לעסוק במקצוע זה הסתיים זה מכבר, ובכך פונה גרמניה לדרכן של מדינות מתקדמות אחרות באירופה אשר גם בהן מוסד זה מכבר סטטוס בעייתי זה. אין הדבר אומר שיש לקבל בברכה את קיום התופעה, ולמען ההגינות יש להוסיף ולומר כי מזה שנים מוצעת עזרה ממשלתית ישירה ועקיפה לפרישה ממקצוע זה, אך כל זמן שאלמונית מעוניינת לעסוק בכך ולראות בכך מקצוע לכל דבר, הרי שהדבר אפשרי מעתה גם בגרמניה, ללא הקלון הנלווה, לפחות לא באופן רשמי.
מעניין אולי לציין שמחקרים שונים בתחום הראו כי ככל שקיימת הסכמה שבשתיקה לצד הסכמה רשמית לפעילות חוקית מסוג זה הרי שתופעת הסרסרות כמו נעלמת מעצמה; בבתי הבושת החוקיים ברחבי גרמניה יכולה התופעה להתבצע בקושי רב, היות והפיקוח ההדוק על היצאניות העובדות במקום זה, כשירות ניירותיהן ועוד מקשה על תופעת הסרסרות. זו גם הסיבה להתפתחות שוק בלתי חוקי ואלטרנטיבי וזול יותר להיצע החוקי הקיים, אשר מבוסס על יבוא יצאניות שונות לגרמניה בצורות שונות ובאופן מפוקפק לבתי בושת לא חוקיים, שם הן מוחזקות בתנאים קשים.
זהו כבר עסקה של המשטרה, טוענים המצדדים בקיום המוסד החוקי, היות והמדובר בעסק לא חוקי ובבתי בושת לא חוקיים, וכמו בכל דבר לא חוקי על המשטרה והפרקליטות להלחם בתופעה זו.
דבר זה אולי נשמע הגיוני ונכון, אולם הצהרות לחוד ומעשים לחוד: המאבק בבתי בושת לא חוקיים אלו אינו קל, והללו משנים יעודם וכתובתם מיום ליום, ורוב הנסיונות להעמיד סוחרי נשים או סרסורים עולים בתוהו, היות והללו נעלמים באותה קלות בה הגיעו, יחד עם מתנגדי מוסד הזנות בגרמניה טוענים כי הפרצה קוראת לגנב, ועצם העובדה כי בגרמניה קיימת סצינת זנות חוקית וכשרה למהדרין מקשה על הטיפול בבעייה, ומקרין לכאורה ליברליזם מזוייף על העיסוק במקצוע זה, שנחשב עד היום למקצוע העתיק בעולם.
אם חג המולד הוא יום הולדתו של ישוע הנוצרי, אזי ראש השנה האזרחי הוא חגיגת ברית המילה של ''תכשיט'' זה, שח פעם ידיד גרמני באוזניי לפני שנים. ברית מילה או לא, חג זה נחגג כמו תמיד בעוצמה של ממש ברחבי העולם הנוצרי, ודומה שמעבר לנשפים ולמסיבות הרבות המתקיימות בחג זה עולה ופורח מנהג זיקוקי הדינור הביתיים, אשר נקנים ביורו טובים כמעט בכל חנות, ואשר נורים מתחת כל עץ רענן בשעת האפס.
הגרמנים, לצד החזקתם בשיא העולמי לצריכת בירה לגולגולת, מחזיקים גם בשיא בתחום זה: בכל שנה מוציאים הגרמנים סכום הנע בין 80 עד 100 מליון יורו לצורך רכישת זיקוקי דינור אלו, אשר לכשעצמם אינם יקרים כלל: חבילה של זיקוקי דינור פשוטה עולה כשני יורו, והמורכבת יותר כחמישה.
כמות הזיקוקים הנשלחת בחצות אל תוך השמיים האפלים אינה יודעת גבול, לצד רעשי הפיצוץ וריחות העשן השונים. אין כמעט בית אב שאינו לוקח חלק בהילולה זו, שפירושו במקרה זה להצטייד בעשרות טילי זיקוקים לצד קפצונים מעופפים, רקטות השהייה ומה לא, למורת רוחם של אלו הדואגים לתחלואי העולם השלישי: הן בכסף שמוצא על זיקוקים אלו היה אפשר להקים עוד כמה בתי יתומים או בתי ספר בכלל, לעזור במלחמה נגד האיידס ורעב ומה לא. הרשימה ארוכה מתמיד, ודומה כי היא כל שנה הולכת ומתארכת בנימוקי מוראליזצייה חדשים נגד מנהגי בזבוז כספים בצורה שכזו.
נראה כי השנה, על רקע הופעת פאקטור הטרור כגורם של ממש בחדשות המערב, יתמעטו אולי בפעם הראשונה הקולות הנוזפים בחוגגים הרבים; אם העולם השלישי צריך כסף שיתחיל בבקשה לדאוג לעצמו, נשמעת באופן ברור יותר ויותר במסבאות שונות: עמים ושליטים המבזבזים מליונים על תחמושת אמיתית בכספים שהיו צריכים ויכולים ללכת לעזרה ממשית בקרב עמם אינם יכולים לבוא בטענות לאלו שמבזבזים מליונים על תחמושת דמי לצרכי חגיגה בלבד.
דומה כי הקשר האוטומטי בין מצב העולם השלישי למוסר כליות בעולם הראשון הולך ומאבד מקסמו, וקולות המחאה השנה נשמעים רפים עד בלתי קיימים. העולם השלישי נראה בעיני רבים כבעייה בלתי פתירה, אשר מסוגלת להצמיח עוני, פליטים, עבדות, רודנות וטרוריזם, ובדיוק כמו שתופעה זו פוגעת ככל הנראה בנכונות לתרום עבור קבוצת יעד זו, כך גם אולי קטנה הנכונות לספוג ביקורת מבית עבור מתקני עולם-שלישי מאירופה, שנשמעים ארכאיים מתמיד בנושא זה.
ובכלל, לדעת רבים הרי זו הרי החגיגה הרצינית האחרונה לפני אי הוודאות של הדבר המכונה ''המלחמה בציר הרשע'', מבית מדרשו של בוש-אנד-קומפני, אשר כבר עכשיו לפני היריה הראשונה נראית כדבר המשמעותי ביותר שיתרחש בשנה הבאה, לצד מה שאני מכנה כחגיגת הפגנות הפנינג ענקיות נגד ארה''ב, שמבטי האפור צופה החל מחודש ינואר ואילך ביבשת זו.
|
|
|
מבט אפור / טור שבועי
