רב רב-גוני

דהיינו ,האדם שנהרג בודאי נהרג בדין,הגיע לו עונש מוות.אלא שאין מישהו הופך להיות המוציא לפועל של דין מוות, אפילו בשוגג, אלא אם כן הוא רשע בעצמו.


אבל במכילתא דרשב''י,מבית מדרשו של רבי עקיבא,בר הפלוגתא של רבי ישמעאל, מובאת דרשה אחרת:

''אחד שהרג נפש בשוגג, ואחד שהרג נפש במזיד, בא מזיד ונפל ביד שוגג... וכן הוא אומר : 'כאשר יאמר משל הקדמוני וגומ',[מרשעים יצא רשע]' והיכן אמור ? ואשר לא צדה והאלהים אינה וגו''' [מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מס' דנזיקין. משפטים פרשה ד ד''ה ואשר לא]

הסיפור הוא מהתקופה שלפני החורבן.טרינוס הרומאי שופט את לולוניס ופפיוס היהודים,במשפט מסוג זה שהיה נהוג גם בידי האינקויזיציה.
התפישה ה''תיאולוגית'' כביכול של השופטים אומרת:נמסור את גורלו של הנידון בידי הא-ל. אם הוא חייב הוא יישרף/יטבע למוות.אם הוא זכאי ,הא-ל הרי בודאי יציל אותו.טרינוס ''נסמך על תקדים חנניה מישאל ועזריה''.בכך מבקש מדרש האגדה שלנו לתת בסיס לטענה התיאולוגית הנפסדת,על מנת לחדד את השאלה:אם לחנניה מישאל ועזריה,בסיפור התנכ''י התרחש נס וה' הציל אותם בגלל צדקתם,גם לולוניס ופפיוס יינצלו אם הם צדיקים.הרי ההשגחה לא תאפשר את מיתתם אם לא מגיע להם.

כיצד לפי מדרש אגדה זה השיבו האחים המוצאים להורג?

נשים לב לתשובתם המפורטת.
1.נבוכדנצר[!] וחנניה ''שותפים'' לנס.
2.נבוכדנצר זכה שלא שפך דם נקי.
3.לולינוס ופפיוס חייבים מיתה בבית דין של מעלה.יחד עם זאת אין הם חייבים במשפט של טריינוס.
4.טריינוס נתחייב לשפוך דם נקי.

המוות שלנו, הם אומרים,אינו יכול ללמד דבר עלינו.אין הוא מוכיח שאנחנו רשעים ,ייתכן שאנחנו חייבים למות מסיבה אחרת.לעומת זאת,
הוא דווקא יכול ללמד על המוציא להורג.מכיון שאתה,טריינוס, הורג חפים מפשע,אתה הוא החייב!.שהרי משמיים לא היו מזמנים את מותו של אדם אלא בידי רשע.

ואמנם, התלמוד הבבבלי, בהביאו את דרשת רבי ישמעאל ,בענין אחר,מוסיף להם תוספת משמעותית.
המדובר שם הוא במצווה של הבונה בית, להתקין מעקה לגג.הפסוק מצווה :''כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך,ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו''.

''ואשר לא צדה ו[האלה]ים אנה לידו מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב . זו היא ששאל טריונוס את לולוניס ואת פפיוס אחיו כשגזר עליהן מיתה. אמר להן: אני בנו של נבוכד נצר ואתם בניהם שלחנניה מישאל ועזריה יבוא מי שהציל <את> חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכד נצר ויציל אתכם מידי אמרו לו : נבוכד נצר זכה ליעשות על ידו נסים וחנניה מישאל ועזריה זכו שיעשה על ידיהם נסים נבוכד נצר זכה שלא נתחייב לשפוך דם נקי וחנניה מישאל ועזריה זכו שלא נתחייבו מיתה ואתה אי אתה כדאי ליעשות נסים על ידיך ואנו אין אנו כדאי שיעשו לנו נסים אתה נתחייבתה לשפוך דם נקי ואנו נתחייבנו מיתה וכי אם אי אתה הורגנו אין אנו מתים?? כתוב בתורתינו: ''ואשר לא צדה והאלהים אינה לידו'' מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב! וכשנמות תדע שאנו בניו של חנניה מישאל ועזריה לא מתו עד שראו אותן מחטטין את עיניו. [מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כא פסוק (יג).]

במקורם, דברי רבי ישמעאל כנראה לא כללו את המילים :''מששת ימי בראשית'' [וכך הם אכן מובאים בספרא],
ואם כן נראה שכוונתו של רבי ישמעאל היא שהנופל היה ראוי ליפול,כי היה חייב עונש בידי שמיים.
התוספת ''מששת ימי בראשית'' מעבירה את הענין לגורלו האישי של הנופל.כך נגזר עליו מראשית העולם
''הכל כתוב'' כבר מאז.

לעומת זאת,האדם שגרם למוות ברשלנותו,הוא בוודאי רשע.אחרת לא היו ''מגלגלין'' משמיים מיתה למישהו על ידו.הדין אינו מלמד כלום על הנהרג, אלא דווקא על זה שהמוות מתגלגל על ידו.

תנא דבי רבי ישמעאל: ''כי יפל הנפל ממנו '' ראוי זה ליפול, מששת ימי בראשית, שהרי לא נפל והכתוב קראו נופל. אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. [תלמוד בבלי מסכת שבת דף לב עמוד א]