|
|
|
אחד השינויים היותר בולטים ביחסי ישראל עם התפוצות הוא דחיקת רגלי תנועות - הנוער הציוניות-סוציאליסטיות וארגון- הצופים ממרכזי הקהילות. התחליף בא בדמות שליחי סוכנות וגופים אחרים המייצגים קודם כל את בית''ר.
אין ספק ששליחים אלה עושים מלאכתם כהלכה ''ומחזיקים גחלת''אך בעצם שליטתם בנעשה ונגישותם הכמעט בלעדית למוסדות חנוך, בתי ספר שונים ומרכזי קהילה מהווה סכנה בכל הקשור לדמותה של ישראל,כפי שהיא מצטיירת בעיני הנוער והתלמידים.
מן הראוי היה להשתדל ולשלוח למרכזי הגולה שליחים מכל גווני הקשת הרעיונית וכך להציג בפני הנוער והצעירים תמונה נכונה של מדינת ישראל,אך נראה שעם גסיסת תנועת העבודה,הקיבוץ וארגוני הנוער ''של פעם'' אין עם מי לדבר והזירה פתוחה-פרוצה לאלה המסוגלים למלא את החלל שנוצר עם הסתלקות הבונים,השומר-הצעיר,הצופים הנוער העובד ועוד....
אמנם,פה ושם רואים גם נציגי כפות-סרוגות,אך אלה עם בית''ר מקימים,אפילו עם לא במודע,קאדר-ציוני שבעתיד יהיה קיצוני יותר מקודמיו.
הפתרון המזדמן למי שאינם רוצים ''להסתנף'' עם בית''ר הוא...שרבים עוזבים מסגרות חנוך יהודיות,עוברים למחנות שמאל או מרכז מתון וליברלי שאינם זוכים לתמיכה כספית או ארגונית ובסה''כ מוצאים עצמם מחוץ למחנה.
כמי שאינו ציוני במובן הקלאסי,אלא מהגר מישראל החי מרצון בגולה,צר לי שאין פעילות אלטרנטיווית.אני מגדיר המצב ''כסכנה'' אך חייב להודות שההגדרה שייכת לעולם המושגים שלי ולתפיסותי כיהודי,ישראלי לשעבר ובן -אדם.
אני שייך(כנראה למיעוט) החרד לדמות מדינת ישראל ועתידה המוראלי.ומכאן נובעת דאגתי,דאגה שככל הנראה אין לה תפרון מיידי או אפילו כזה שיבוא בזמן הרחוק יותר....ומה עושים? שמא יש למישהוא פתרון או עצה?!
|
|
|
השליטה של בית''ר בנוער היהודי בתפוצות -סכנה
