|
|
|
לאור המרכזיות שהערבים מייחסים ל''זכות השיבה'' בכל הטענות שיש להם נגד ישראל, לא יכולתי להאמין למראה עיני כאשר קראתי בג'רוסלם פוסט את הכותרת ''שר ברשות הפלשתינאית מוכן לוותר על זכות השיבה'' (PA Minister Willing to Forgo the Right of Return, Nov. 26). ידיד מהארץ, בעל דעות שמאלניות למהדרין, אתו אני מחליף כל הזמן חבטות באמצעות הדואר האלקטרוני, טרח לשלוח לי את זה, למרות שהוא יודע שאני קורא קבוע של הג'רוסלם פוסט, כדי לוודא שלא ''אפספס'' את החדשה המרעישה.
כאשר קראתי את זה אמרתי לעצמי שאכן הגיעו ימות המשיח, מאחר ואם יש נושא שבו גם מרבית השמאלנים תמימי דעה שאין ישראל יכולה לוותר בו זה הנושא של ''זכות השיבה''. ובכן אם גם הערבים הכירו סוף סוף בכך שיש נושא שבו ישראל איננה יכולה לוותר ושהם חייבים להשלים עם המציאות הזאת אולי בכל זאת יש סיכוי.
כשקוראים את הכתבה עצמה, מתברר שזה לא בדיוק כך. האישיות מפיה יצאה הבשורה איננה אלא יוסי ביילין. אומנם המעמד של בעל תפקיד מטעמה של הרשות הפלשתינאית בהחלט עולה בקנה אחד עם התנהגותו והיתבטאויותיו של יוסי ביילין, אבל אני לא בטוח שהערבים ממהרים להציע לו את התפקיד. לגבי ה''בשורה'' עצמה, זה גם כן לא מדוייק. זו לא הצהרה מפורשת בדבר וויתור כל שהוא. מה שביילין מספר לנו זה מה שהוא מבין מתוך הדיונים אותם הוא מנהל (לא ברור בשם מי) עם האבו התורן שלו. מאחר ולא חסרות עדויות על מידת ההבנה של ביילין מהשיחות שהוא מנהל עם ערבים, יש בהחלט הצדקה לתהות למה בדיוק הכוונה. אבל העיקר הוא ה''צימוק'' שבעוגה: עיקרה של הידיעה מוקדש לתנאים אותם על ישראל למלא. עליה לקבל על עצמה את ה''אחריות להיווצרות בעית הפליטים'', וכן עליה להיתחייב לקלוט ''מספר סמלי'' של פליטים בתחומה (כמה זה ''סמלי''?).
בקיצור בייליניזם קלאסי.
|
|
|
הערבים ''מוותרים'' על זכות השיבה
